לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית
סוכנות במחלקת הפנים של ארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית (באנגלית: Bureau of Land Management, בראשי תיבות BLM) היא סוכנות של הממשלה הפדרלית של ארצות הברית בתוך מחלקת הפנים של ארצות הברית שתפקידה לנהל את יותר מ-1,001,000 קילומטרים רבועים של אדמות מדינה בארצות הברית המהוות כשמינית משטח הקרקעות של המדינה.[3] הנשיא הארי טרומן הקים את הלשכה ב-1946 באמצעות איחוד של שתי סוכנויות: משרד הקרקעות הכללי (General Land Office) ושירות המרעה (Grazing Service).[4] הסוכנות מנהלת כמעט 2,800,000 קילומטרים רבועים של זכויות מינרלים מתחת לקרקע של קרקעות השייכות לממשל פדרלי, למדינות ארצות הברית או לגורמים פרטיים שהופרדו מזכויותיהם שעל פני השטח על סמך חוק הנחלה של 1862 (Homestead Act of 1862).[4] מרבית אדמות הציבור המנוהלות על ידי הלשכה ממוקמות ב-12 המדינות המערביות הבאות: אלסקה, אריזונה, קליפורניה, קולורדו, איידהו, מונטנה, נבדה, ניו מקסיקו, אורגון, יוטה, וושינגטון וויומינג.[5]
הדגל של לשכת ניהול הקרקעות | |
מידע כללי | |
---|---|
מדינה | ארצות הברית |
תחום שיפוט | הממשלה הפדרלית של ארצות הברית |
משרד אחראי | מחלקת הפנים של ארצות הברית |
סוכנות אם | מחלקת הפנים של ארצות הברית |
תאריך הקמה | 1946 |
סוכנות קודמת |
שירות המרעה משרד הקרקעות הכללי |
מנהל | בריאן סטיד (Brian Steed) סגן מנהל במעמד מנהל בפועל[1] |
מטה מרכזי | וושינגטון די. סי. |
עובדים | 11,621 קבועים, 30,860 מתנדבים (2012)[2] |
תקציב | 1.162 מיליארד דולר (2014)[2] |
www.fws.gov | |
המטרה של הלשכה לניהול קרקעות היא "לקיים את הבריאות, המגוון, ואת הפרודוקטיביות של אדמות הציבור לשימוש ולהנאה של הדורות הנוכחיים והעתידים".[6] במקור תוארו האחזקות של הלשכה כ"הקרקעות שאף אחד לא רצה בהן" משום שמתיישבים שחיפשו נחלות דילגו עליהן.[5] עם זאת, ניתנו 18,000 רישיונות והסכמי חכירה לבעלי חוות בקר המתירים מרעה על כ-630,000 קילומטרים רבועים של אדמות הלשכה הציבוריות.[7] הסוכנות מנהלת 221 אזורי טבע בראשיתי, 27 מונונמטים לאומיים ו-636 אזורים מוגנים אחרים כחלק מהמערכת המכונה "אדמות השימור הלאומיות" (National Conservation Lands) שהייתה קרויה בעבר "מערכת שימור הנוף הלאומית" (National Landscape Conservation System), על שטח של כ-150,000 קילומטרים רבועים.[8] בנוסף כוללים אדמות השימור הלאומיות קרוב ל-3,800 קילומטרים של נהרות פראיים ונופיים, וקרוב ל-10,000 קילומטרים של שבילים נופיים והיסטוריים לאומיים. יש יותר מ-63,000 בארות גז ונפט על אדמות הציבור של הלשכה. סך כל הסכמי החכירה להפקת אנרגיה הניבו בערך 5.4 מיליארד דולר ב-2013, סכום שחולק בין מחלקת האוצר של ארצות הברית, המדינות ושבטי הילידים.[9][10]