מיקוד יתר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מיקוד יתר (או היפר-פוקוס; באנגלית: Hyperfocus) הוא מצב של ריכוז אינטנסיבי, הממקד את התודעה בעיסוק או בקו המחשבה הנוכחי של האדם.
במהלך מיקוד יתר מתרחשת שקיעה מוחלטת של האדם בפעילות הנוכחית, עד כדי התעלמות או ניתוק מכל דבר אחר[1].
מיקוד היתר יוצר בעיה הפוכה מזו של קשיי קשב. בעוד קשיי קשב יפגעו ביכולתו של האדם להתמקד בדבר אחד לאורך זמן, מיקוד היתר פוגע ביכולת להפסיק להתרכז בעיסוק הנוכחי[2]. כלומר, הקושי הוא יותר ברמת האינהיביציה, שהיא יכולת הדיכוי של תגובות או פעולות מסוימות, על ידי הפסקתן או מניעתן[3]. בעקבות זאת, מיקוד היתר לא מאפשר לאדם להסיט את הקשב שלו לדברים אחרים במקרה הצורך. כלומר, הוא גורם לכך שהאדם יישאר "תקוע" בפעילות הנוכחית בין אם הוא מעוניין בכך ובין אם לאו[2]. כתוצאה מכך, מיקוד יתר בפעולה מסוימת עלול לבוא על חשבון העיסוק בפעולות חשובות אחרות.
על פי רוב, מיקוד היתר מתרחש כאשר האדם שקוע בפעילות מהנה או מעניינת במיוחד[1]. בהתאם לכך, מיקוד יתר יכול להתעורר במצב של זרימה[4]. זוהי חוויה סובייקטיבית של קשב גבוה אך לא מאומץ, הנאה ומודעות עצמית נמוכה אשר יכולה להתרחש במשך ביצוע פעיל של משימה מאתגרת[5][6]. למעשה, הדמיון בין חוויית הזרימה לבין החוויה של מיקוד יתר הוא כה גדול, עד שלא ניתן להתעלם מהאפשרות שמדובר בשמות שונים לאותה תופעה[1]. נראה שבחירת המונח תלויה בעיקר בהקשר שבו הוא מופיע. כך שבעוד שהפנומנולוגיה של שתי התופעות כמעט זהה, הספרות הפסיכיאטרית נוטה להשתמש במונח "מיקוד יתר" והספרות של הפסיכולוגיה החיובית נוטה להשתמש במונח "זרימה"[1].
בעוד שאנשים נוירוטיפיקלים יכולים לחוות מצב הדומה למיקוד יתר בשלב כלשהו בחייהם, התופעה נפוצה יותר בקרב אנשים עם מצבים נוירולוגיים שמשפיעים על תפקודי הקשב, כמו למשל: אוטיזם והפרעת קשב[7][1]. מצבים של מיקוד יתר מתוארים גם בהקשר של סכיזופרניה, אם כי הראיות לכך פחות ברורות[1].