מלחמת המלך ויליאם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמת המלך ויליאם (ידועה גם בשם מלחמת האינדיאנים השנייה, מלחמת האב בודואן,[2] מלחמת קסטין,[3] או המלחמה הבין-יבשתית הראשונה בצרפתית[4] או המלחמה הבין-קולוניאלית הראשונה) הייתה הזירה של מלחמת תשע השנים בצפון אמריקה (1688–1697), הידועה גם כמלחמת הברית הגדולה או מלחמת הליגה של אוגסבורג. זו הייתה הראשונה מבין שש מלחמות קולוניאליות (ראה ארבע המלחמות הבין-קולוניאליות בין בריטניה לצרפת, מלחמת דאמר ומלחמתו של האב לה לוטר) שבהן לחמו צרפת החדשה וניו אינגלנד יחד עם בעלי בריתם הילידים, לפני שצרפת ויתרה על שטחי היבשת הנותרים שלה בצפון אמריקה ממזרח לנהר המיסיסיפי בשנת 1763.
רוזן פרונטנאק, מושל צרפת החדשה, סירב לדרישות האנגלית להיכנע לפני קרב קוויבק. | |||||||||
תאריכי הסכסוך | 1688–1697 (כ־9 שנים) | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | אמריקה הצפונית | ||||||||
תוצאה | הסכם רייסווייק | ||||||||
| |||||||||
במלחמת המלך ויליאם, לא אנגליה ולא צרפת חשבו להחליש את מעמדן באירופה כדי לתמוך במאמץ המלחמתי בצפון אמריקה. צרפת החדשה וקונפדרציית וואבנקי הצליחו לסכל את התפשטות ניו אינגלנד לתוך אקדיה, ואילו צרפת החדשה הגדירה את גבולה כנהר קנבק בדרום מיין.[5] על פי תנאי הסכם רייסווייק משנת 1697 שסיים את מלחמת תשע השנים, הגבולות והמאחזים של צרפת החדשה, ניו אינגלנד וניו יורק נותרו ללא שינוי מהותי.
המלחמה נגרמה בעיקר מהעובדה שהאמנות וההסכמים שהושגו בתום מלחמת המלך פיליפ (1675–1678) לא קוימו.[6] בנוסף, האנגלים נבהלו מכך שהאינדיאנים מקבלים סיוע צרפתי או אולי הולנדי. האינדיאנים הטריפו את האנגלים ואת הפחדים שלהם, בכך שגרמו לזה להיראות כאילו הם עם הצרפתים. הצרפתים התבדו גם הם, מכיוון שהם חשבו שהאינדיאנים עובדים עם האנגלים. התרחשויות אלו, בנוסף לעובדה שהאנגלים תפסו את האינדיאנים כנתינים שלהם, למרות חוסר נכונותם של האינדיאנים להיכנע, הובילו בסופו של דבר לשני סכסוכים, אחד מהם היה מלחמת המלך ויליאם.[6]