מלחמת חרבות ברזל
מלחמה בין ישראל לארגוני טרור אסלאמיים, בעיקר ברצועת עזה, בעקבות מתקפת הטרור בשמחת תורה ה'תשפ"ד / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמת חרְבות ברזל היא מלחמה נגד חמאס ושלטונו ברצועת עזה, וארגוני הטרור השוכנים בה, עליה הכריזה מדינת ישראל ב-7 באוקטובר 2023, יום שבת וחג שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, בתגובה למתקפת פתע עקובה מדם ורחבת היקף שביצעו ארגוני הטרור באותו יום על יעדים צבאיים ואזרחיים בישראל, ובמיוחד באזור עוטף עזה, אשר הפך את היום לקטלני ביותר ליהודים מאז השואה.[21]
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך | |
למעלה: דחפור משוריין D9R וכוחות הנדסה פועלים בעזה במהלך מלחמת חרבות ברזל, 2 בנובמבר 2023
למטה: מפת מלחמת חרבות ברזל | |||||||||||||||||||||
מערכה: הסכסוך האיראני–ישראלי, הסכסוך הישראלי–פלסטיני, סכסוך ישראל-חזבאללה ממלחמת לבנון השנייה עד מלחמת חרבות ברזל | |||||||||||||||||||||
תאריכי הסכסוך | 7 באוקטובר 2023 – מתמשך (29 שבועות ויום) | ||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מלחמה לפני | מלחמת לבנון השנייה | ||||||||||||||||||||
מקום | ישראל, רצועת עזה, יהודה ושומרון, לבנון, סוריה, ים סוף, עיראק, תימן, איראן | ||||||||||||||||||||
עילה | מתקפת פתע על ישראל, שבה ביצעו אלפי מחבלים פלסטינים מעשי טבח, אונס, טרור, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה נוספים בידי מחבלים פלסטינים – כולל שיגור אלפי רקטות קצרות וארוכות טווח אל העורף הישראלי | ||||||||||||||||||||
תוצאה | מתמשך | ||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
לצד מוקד המלחמה ברצועת עזה, היו חיכוכים צבאיים נלווים גם בגבול ישראל–לבנון, בגבול ישראל–סוריה, ביהודה ושומרון בים האדום, ובאיראן.
מתקפת הפתע החלה במטחי ירי רקטי מסיביים של אלפי רקטות ופצצות מרגמה לעבר יישובי עוטף עזה ולעבר באר שבע, חבל לכיש, גוש דן, השפלה, השרון ומאוחר יותר גם לירושלים וגוש עציון. בחסות מטחים אלו, חדרו לישראל כשלושת אלפים מחבלים שפלשו לבסיסי צה"ל וליישובים בעוטף עזה, הרגו וטבחו[hebrew 3] ב-1,145[22] ישראלים ואזרחים זרים, ביניהם נשים, ילדים, קשישים ותינוקות (364 מתוכם נרצחו בטבח בפסטיבל נובה אשר היה לפיגוע הקטלני בתולדות המדינה). במהלך מתקפת חמאס נהרגו גם 301 חיילים, 55 שוטרים ו-10 אנשי שב"כ. המחבלים ביצעו פשעים נגד האנושות[23] וביצעו מעשי אונס והתעללות שיטתיים. בנוסף לכך חטפו לרצועת עזה 253 בני אדם, ביניהם חיילים וחיילות, אזרחים ישראלים וזרים. עשרות מהשבויים נהרגו או נרצחו במהלך השבי, ו-112 מהם כבר שוחחרו.
ישראל הופתעה מהמתקפה. כוחות צה"ל לא היו ערוכים להגן כראוי על האזרחים וגם בשל חדירת החמאס למפקדת אוגדת עזה (אוגדה 143) לקו התגובה והתיאום בחסר. חלק מהאזרחים ביישובים שהותקפו נותרו נצורים בבתיהם, ונלחמו על חייהם עם חברי כיתות הכוננות במשך שעות ארוכות ללא סיוע צבאי. לבסוף, הרגו כוחות הביטחון הישראליים, בהובלת צה"ל ומשטרת ישראל, מעל 1,550 מחבלים בשטח ישראל ושבו מעל 200 מחבלים. לאחר שחרור היישובים פינתה ישראל 29 יישובים בעוטף עזה מיושביהם. תושבי 22 יישובים בצפון ישראל קיבלו המלצה מהרשויות להתפנות, בעקבות חשש שארגון הטרור חזבאללה יעצים גם הוא את תקיפותיו.
בעקבות המתקפה הכריזה מדינת ישראל מלחמה על ארגון חמאס וקבעה שני יעדים למלחמה: חיסול התשתית הצבאית של חמאס, והסרת שלטונו ברצועה. אחר כך נוסף[דרוש מקור] יעד שלישי: החזרת החטופים בשלום. צה"ל גייס למילואים למעלה מ־360,000 חיילים (גיוס המילואים הגדול בתולדות המדינה), ואלפי כלי רכב אזרחיים.[24] המלחמה הציתה שיח עולמי ער, הפגנות תמיכה ומחאות התנגדות, וגל אנטישמיות חסר-תקדים בהיקפו ברחבי תבל, ובמערב.
הלחימה ברצועת עזה התנהלה בשלבים: טיהור[hebrew 4] שטח ישראל ממחבלים, פינוי אוכלוסייה מיישובים סמוכים לגדר (בדרום ובצפון), תקיפות אוויריות וימיות על רצועת עזה, סיכולים ממוקדים של מחבלים ומפקדים בחמאס, פשיטות קרקעיות נקודתיות ברצועה, פינוי אוכלוסייה מצפון הרצועה, תמרון קרקעי מלא בצפון הרצועה, השתלטות על מוקדי טרור ושלטון בצפון הרצועה, הפוגה קצרה בלחימה במקביל לעסקת חטופים, תמרון קרקעי גם בדרום הרצועה ובמרכזה וטיהור האזורים שנכבשו ממחבלים. לאחר התמרון, הלחימה אופיינה בפשיטות מבוססות מודיעין.
על פי נתוני משרד הבריאות של רצועת עזה שבשליטה של חמאס, במלחמה נהרגו מעל 35,766 פלסטינים. נכון לנובמבר 2023, כ-8,000 נעדרים מתחת להריסות המבנים.[25] בצה"ל מוערך כי נהרגו מעל ל-13,000[26] מחבלים ברצועת עזה ועוד מעל ל-2,118 ביתר החזיתות ומעל 4,352[27] עצורים ושבויים (וכ-10,000 נוספים מוערכים כפצועים שיצאו מכלל יכולת לחימה).[28][29] נגרם הרס נרחב ביותר למבנים ולתשתיות ברצועה.[30] האו"ם מעריך כי כ-1.9 מיליון מתושבי הרצועה התפנו מבתיהם.[31] העיתונאי שלומי אלדר הביא כמה דוגמאות על כך שהפצצות חיל האוויר על בית של איש חמאס הרגו מאות אנשים שגרו בסביבת הבית.[32]