מלחמת שאול ונחש העמוני
מלחמתו הראשונה של שאול באויבי ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תיאור מלחמת שאול ונחש העמוני מופיע בספר שמואל א', פרק י"א, פסוקים א'–י"ג. הסיפור מתאר את מלחמתו הראשונה של שאול באויבי ישראל. מלך עמון מאיים על תושבי יבש גלעד במלחמה ושיעבוד. שליחים נשלחים לרחבי הארץ ולגבעת שאול מקום מושבו של שאול. שאול שומע את דרישת נחש העמוני ורוח ה' צולחת עליו. הוא מגייס למלחמה את כל שבטי ישראל ומוביל את הצבא הישראלי לניצחון על בני עמון.
תושבי יבש גלעד נכנעים לנחש העמוני וחותמים איתו על ברית חד-צדדית בו הם מסכימים להשתעבד לעמון, ואף בתנאי מבזה בו ינקר את עינם הימנית. מלך עמון מזלזל בכוחם של תושבי יבש גלעד ומאפשר להם לחפש מושיע תוך שבעה ימים. נציגי העם חסרי האונים מגיעים לגבעת שאול ונושאים את קולם בבכי. נראה כי נציגי העם אינם מודעים להמלכתו של שאול שכן אינם פונים אליו מיד. רוח אלוהים צולחת על שאול והוא לוקח צמד בקר ושוחט אותו. הוא שולח את נתחיו של הבקר בכל גבול ישראל תוך איום כלכלי שמי שלא יתגייס למלחמה "כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ"[1]. בתקופת השופטים היציאה למלחמה נעשתה בהתנדבות ושאול מגייס את העם בכפייה[2]. העם מתגייס למלחמה. שאול מחלק את הצבא לאחר מפקד לשלושה חלקים. הצבא הישראלי תוקף את מחנה עמון משלושה צדדים באשמורת הבוקר בה מחנה עמון שרוי בתרדמה ומנצח במלחמה.
לאחר המערכה המוצלחת נגד עמון, עלו קולות שקראו להמתת המתנגדים למלוכת שאול, אך שאול עצר בעדם. העם התכנס בגלגל וחידש את המלוכה בטקס הקרבת שלמים.