ממלכת איוטהאיה
ממלכה לשעבר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ממלכת איוטהאיה (בתאילנדית: อยุธยา, באנגלית: Ayutthaya), שנודעה גם כ"אימפריית איוטהאיה" ו"האימפריה האיוטהאית", הייתה ממלכה תאילנדית שהייתה קיימת בדרום מזרח אסיה משנת 1351[1] ועד שנת 1767. הממלכה התרכזה סביב העיר איוטהאיה, הנמצאת בתאילנד של היום. מטיילים אירופאים מהמאה ה-16 טענו שממלכת איוטהאיה היא אחת משלושת המעצמות של אסיה, לצד סין וממלכת ויג'איאנגר בהודו[2]. ממלכת איוטהאיה נחשבת למבשרת מדינת תאילנד, וההתפתחות שלה היא חלק חשוב מההיסטוריה של תאילנד.
תחום ההשפעה של ממלכת איוטהאיה בשנת 1605, בעקבות מסעותיו הצבאיים של המלך נארסואן | |||
ממשל | |||
---|---|---|---|
שפה נפוצה | תאית | ||
היסטוריה | |||
תאריכי הקמה | 1350 | ||
תאריכי פירוק | 1767 | ||
שונות | |||
איוטהאיה ודרום מזרח אסיה בשנת 1540. הערה: הגבולות הפוליטיים של דרום מזרח אסיה נותרו לא מוגדרים יחסית עד לתקופה המודרנית | |||
ממלכת איוטהאיה צמחה ממנדלה, או איחוד, של שלוש ערי-מדינה סיאמיות שהיו בעמק צ'או פראיה (לופבורי, סופנבורי ואיוטהאיה)[2]. הממלכה המוקדמת הייתה קונפדרציה של מדינות סוחרות שהשתחררו משלטונה של אימפריית סריוויג'איה המלזית, שיצאה לפשיטות וגביית כספים מאותן ערי-מדינה. לאחר שתי מאות של התארגנות פוליטית מהערים הצפוניות ומעבר לארצות העורף, איוטהאיה התחזקה והפכה לאחת המעצמות החזקות בדרום מזרח אסיה. משנת 1569 עד 1584, איוטהאיה הייתה מדינת-חסות של שושלת טאונגו הבורמזית, אך השיגה בחזרה את עצמאותה. במאות ה-17 וה-18 איוטהאיה הפכה למרכז מעבר סחר עולמי והתרבות בה פרחה. שלטונו של המלך נאראי הגדול היה ידוע בעקבות ההשפעה הפרסית, ולאחר מכן האירופאית, על האימפריה, ושליחת שגרירים תאילנדים לחצרו של המלך לואי ה-14 בשנת 1686. ממלכת איוטהאיה המאוחרת ראתה נסיגה של הבריטים והצרפתים, וחיזוק הקשר עם הסינים. תקופת הממלכה הייתה תור-זהב של התרבות הסיאמית וראתה התחזקות של הסחר עם סין והבאת מערכת סחר חופשית לסיאם[3], התפתחות שהמשיכה להתחזק לאחר נפילת איוטהאיה.
כישלונה של איוטהאיה לייצר מערכת ירושה מסודרת והבאת מערכת מסחר חופשית לאימפריה הובילו לחתירה תחת הארגון המסורתי של המדינה והאליטה המקומית, וקריסת מערכת היחסים בין הקבוצות, עליה הסתמך הצבא של האימפריה. באמצע המאה ה-18 שושלת קאנבאונג הבורמזית פלשה לאיוטהאיה בשנים 1759–1760 ובין 1765 ל-1767. לאחר מצור בן 14 חודשים, באפריל 1767, העיר איוטהאיה נפלה לידי הכוחות הבורמזים ונחרבה עד היסוד, בכך הושמדה המדינה שהייתה קיימת במשך 417 שנים. אך לאחר החורבן סיאם החלימה ומרכז הארץ עבר דרומה לממלכת תונבורי-בנגקוק בתוך 15 שנים[1][4].
בתיעודים הזרים, איוטהאיה עצמה נקראה "סיאם", אך תושבי הממלכה קראו לעצמם "תאים" (באנגלית: Thai), ולממלכה הם קראו קרונג תאי (בתאילנדית: กรุงไท), שמשמעותה "מדינת התאים". במפה של חברת הודו המזרחית ההולנדית היא נקראה "לודאה". בירת המדינה באופן רשמי נקראה "קרונג תפ דבאראדבי סי איוטהאיה" (בתאילנדית: กรุงเทพทวารวดีศรีอยุธยา), לפי התיעודים ההיסטוריים[5][6][7][8].