מנזר סן מייאן דה יוסו
אתר מורשת עולמית בצפון ספרד / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המנזר המלכותי סן מייאן דה יוסו (בספרדית: Real Monasterio de San Millán de Yuso, "יוסו" פירושו "למטה" בספרדית עתיקה), הוא מנזר קתולי השוכן בתחומי המועצה המקומית סן מייאן דה לה קוגויה (ספ') בקהילה האוטונומית לה ריוחה בצפון ספרד, על הגדה השמאלית של הנהר קארדנס (Cárdenas) באמצע העמק של סן מייאן. המנזר הוא חלק מהמתחם המונומנטלי של שני מנזרים, יחד עם המנזר העתיק יותר של סן מייאן דה סוסו (שפירושו בספרדית עתיקה "מלמעלה").
מבט כללי על המנזר | |||||
אתר מורשת עולמית | |||||
---|---|---|---|---|---|
| |||||
מידע כללי | |||||
סוג | מנזר, מונומנט לאומי בספרד | ||||
מיקום | סן מייאן דה לה קוגויה | ||||
מדינה | ספרד ספרד | ||||
הקמה ובנייה | |||||
סגנון אדריכלי | אדריכלות רומנסקית, סגנון אררה | ||||
קואורדינטות | 42°19′33″N 2°51′55″W | ||||
(למפת ספרד מוגדלת) (למפת ספרד רגילה) (למפת לה ריוחה רגילה) (למפת לה ריוחה מוגדלת) | |||||
את המנזר הורה לבנות המלך גרסיה סאנצ'ס השלישי מפמפלונה (ספ'), המכונה "גרסיה מנאחרה" (García el de Nájera) בשנת 1053. ההיסטוריה של הקמתו קשורה לאגדה המבוססת על נס של הקדוש מייאן (ספ') (או אמיליאנו), רועה צעיר שהפך לנזיר מתבודד. כשמייאן נפטר בשנת 574, בגיל 101, קברו אותו תלמידיו במערה שבה חי, וסביבה נוצר המנזר הראשון, זה של סן מייאן דה סוסו. חמישים שנה לאחר מותו של מייאן כתב הקדוש בראוליו מסרגוסה (ספ'), שהיה הבישוף של סרגוסה בתקופת הממלכה הוויזיגותית, את תולדות חייו של מייאן.
ב-4 בדצמבר 1997 הוכרזו המנזרים סן מייאן דה יוסו וסן מייאן דה סוסו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו,[1] ויחד עם מנזר גואדלופה, אל אסקוריאל ומנזר פובלט הם המנזרים בספרד (אנ') שזכו לתואר זה.