מנחת יהודה שונא הנשים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מנחת יהודה שונא הנשים היא יצירה ספרותית שנכתבה על ידי יהודה בר יצחק הלוי בן שבתי הלוי שחי ופעל בספרד הנוצרית בסוף המאה ה-12. אבן שבתי פעל כמשורר חצר, והסתופף בצילם של נדיבים בטולידו ובסרגוסה. "מנחת יהודה שונא הנשים" יצאה לאור ב-1188. לאחר עשרים שנה הספר הוהדר מחדש והוקדש לאברהם אלפאכר, מראשי יהדות קסטיליה ורופאו של אלפונסו השמיני, מלך קסטיליה. ביצירה זו פתח אבן שבתי בפולמוס ספרותי בעד ונגד האישה, פולמוס שנמשך עד למאה הי"ז ועבר מספרד לפרובאנס ומשם לאיטליה.[1] יצירות נוספות שכתב הן: מחברות "מלחמת החכמה והעושר" ו"דברי האלה והנידוי".[2]