מרשה
אתר ארכאולוגי בשפלת יהודה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מָרֵשָׁה (נכתב גם מָרֵאשָׁה) הוא אתר ארכאולוגי בשפלת יהודה. שטחו של תל מרשה הוא כ־24 דונם בלבד, אך סביבו נפרשים שרידים במרחב של כ־400 דונם המכונים "העיר התחתית". במרשה התגלו שרידים ארכאולוגיים מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לימי הביניים. בתקופה הלניסטית העיר התרחבה אל מעבר לתל והוקמה העיר התחתונה. ייחודה של מרשה בחפירת חללים תת־קרקעיים מתחת לבתי העיר. חללים אלה שימשו למחסנים, מאגרי מים, מתקני מסתור ועוד.
עובדות מהירות אתר מורשת עולמית, חלק מתוך ...
מערת אפולופאנס ראש הצידונים במרשה | |||||
אתר מורשת עולמית | |||||
---|---|---|---|---|---|
| |||||
היסטוריה | |||||
תרבויות | יהודאים, אדומים, פיניקים, יוונים | ||||
תקופות | תקופת הברזל, התקופה הפרסית, התקופה ההלניסטית, תחילת התקופה הרומית | ||||
מיקום | |||||
מדינה | ישראל ישראל | ||||
מיקום | מערב יהודה | ||||
קואורדינטות | 31°35′35″N 34°53′54″E | ||||
(למפת ישראל רגילה) | |||||
סגירה
התל נחפר לראשונה בשנת 1889 על ידי שני ארכאולוגים בריטים, פרדריק ג'ונס בליס ורוברט מקאליסטר, מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל. עיקר הממצאים מרוכזים כיום במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול שבטורקיה. ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על מרשה ועל בית גוברין הסמוכה כאתר מורשת עולמית.[1][2]