משפט משועבד
איבר במשפט מורכב / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משפט משועבד (נקרא גם פסוקית, משפט טפל, איבר טפל או איבר משועבד) הוא חלק ממשפט מורכב. הוא בא במקום אחד מחלקיו התחביריים של האיבר העיקרי של המשפט המורכב, למשל במקום הנושא, הנשוא, מושא, לוואי וכיוצא בזה, ומשלים תחבירית את האיבר העיקרי[1]. בדומה לרוב שפות העולם, גם בתחביר העברי התפתחה הפסוקית כדי לענות על הצורך התקשורתי להעשיר ולדייק את ההבעה, שכן השפה לא תמיד מאפשרת להביע באמצעות מילה אחת כל אחד מחלקי המשפט: הנושא, הנשוא, המושא, תואר השם או תואר הפועל, ולעיתים נדרש משפט שלם כדי להביע אחד מהם. לשם הדגמה, ניתן להשוות את המשפט הפשוט: "אתמול פגשתי ילד חביב", שבו שם התואר "חביב" הוא לוואי המתאר את שם העצם "ילד", למשפט המורכב "דן הוא הילד שפגשתי אתמול", ובו המשפט "פגשתי אתמול" הוא פסוקית לוואי המתארת את שם העצם "ילד".
הפסוקית היא משפט הכולל נושא ונשוא, אבל בדרך כלל היא לא יכולה לעמוד בפני עצמה כמשפט נפרד, מפני שהיא מתייחסת לאיבר העיקרי של המשפט המורכב ונשענת עליו[2]. בדוגמה לעיל, הפסוקית "פגשתי אתמול" היא משפט הכולל נושא (מובלע במקרה זה: אני) ונשוא (פגשתי), אבל היא נותרת חלקית וחסרת פשר כשהיא עומדת בנפרד מההקשר ל"ילד" שבאיבר העיקרי של המשפט המורכב. נוסף לכך, פסוקית אינה מבע עצמאי גם בגלל שעל פי רוב היא מקושרת למשפט המורכב שהיא חלק ממנו באמצעות מילת יחס או אות יחס המוצבות בראשיתה, למשל ש הזיקה, אותיות בכל"מ, אשר, כי, אל, אם, כי, וכיוצא בזה.
פסוקית יכולה לבוא בתחילתו של משפט מורכב, באמצעו או בסופו. בעבר נהוג היה להוסיף פסיק לפני ואחרי פסוקית הבאה באמצע משפט מורכב (ובהתאם רק אחרי פסוקית הבאה בראש המשפט, ורק לפני פסוקית הבאה בסופו)[3]. כיום, לפי כללי הפיסוק העדכניים של האקדמיה ללשון העברית, ניתן לוותר על פסיק לפני פסוקיות מרוב הסוגים[4], שכן מילת היחס שבראש הפסוקית מספיקה בדרך כלל כדי להבהיר לקורא את ההפרדה בינה לבין חלק המשפט המורכב שבא לפניה. כמו כן הכללים מתירים שיקול דעת לוותר על פסיק גם אחרי פסוקית אם היא קצרה, או להוסיף פסיק גם לפני פסוקית אם היא ארוכה. יוצאת מכלל זה פסוקית לוואי, ופסוקיות אלה נחלקות לשני סוגים. הסוג האחד הוא פסוקית לוואי מצמצמת. שם העצם שאותו היא מתארת מציינת קבוצה כללית, והפסוקית מגדירה חלק או פרט מתוך הקבוצה, כמו בדוגמה לעיל: "הילד שפגשתי אתמול". אחרי פסוקית כזאת אין צורך להוסיף פסיק, אלא אם היא ארוכה. הסוג האחר הוא פסוקית לוואי שאינה מצמצמת, כלומר פסוקית שגם בלעדיה ברור כלפי מה או כלפי מי מכוון השם שלפניה, כמו במשפט "ראש העיר, שהוא גם בן דודו של הנאשם, התייצב אף הוא בבית המשפט". פסוקית כזאת ראוי להפריד משאר המשפט בפסיקים, ובמיוחד אם היא עלולה להתפרש בטעות כלוואי מצמצם.