מת מצווה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מת מצווה על פי ההלכה הוא אדם שמת ואין מי שמופקד על קבורתו. כל הנתקל במת מצווה חייב לקוברו, גם אם כתוצאה מכך ייגרם לו הפסד[1] או יתבטל ממצווה חשובה (אפילו כזו שדינה כרת, כגון קרבן פסח). קבורתו נחשבת לחובה משום כבוד הבריות[2]. גם נזיר וכהן גדול שאסור להם להיטמא למתים (ואפילו לאביו ואמו), מצווים להתעסק בקבורת מת מצווה. אחת מהתקנות המיוחסות ליהושע בן נון היא ש"מת מצווה קונה מקומו"[3]. כלומר, ניתן לקבור אותו במקום בו הוא נמצא, גם אם זהו שטח פרטי.