נביאי האסלאם
אדם המתואר בקוראן כמי שחווה התגלות, בנוסף לנביאים המוכרים ביהדות ובנצרות ודמויות אחרות הנזכרות בתנ"ך ובברית החדשה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
באסלאם, "נביא" (בערבית: نبيّ, נַבי בריבוי: أنبياء אנביאא') הוא אדם שנבחר על ידי האל שחווה התגלות ואל-וואחי, כל נביא באסלאם הוא גבר זכר מבוגר, בניגוד ליהדות שבה יכול להיות גם נביאות. נביא באסלאם יכול להיות גם רסול (בערבית: رسول, תרגום: שליח) אך לא כל נביא הוא רסול.[1] בנוסף לנביאים המוכרים ביהדות ובנצרות ודמויות אחרות הנזכרות בתנ"ך ובברית החדשה, יש באסלאם נביאים נוספים המוזכרים רק בקוראן - אחד החשובים שבהם הוא הוד.
מייסד הדת עצמו, מוחמד, נחשב באסלאם לאחרון הנביאים ולחשוב שבהם. הוא מכונה "רסול אללה" - رسول الله - "שליח האל", אך אפשר לכנות כך גם את כל שאר הרסולים (שליחים). כשמוסלמי מזכיר שם של נביא מקובל שהוא יוסיף אחריו את הברכה: عليه السلام ("עליה אלסלאם") או בראשי תיבות: عم - שפירושה "עליו השלום" (בעברית נאמרת ברכה דומה על כל אדם שמת, אולם אין לבלבל בינה לבין הברכה המוסלמית). אחרי הזכרת שמו של מוחמד מקובל לומר: صلّى الله عليه وسلّم ("צלא אללה עליה וסלם"), בראשי תיבות: صلعم או ص ("האל יתפלל עליו וייתן לו שלום"), לפי רוב חכמי הדת המוסלמים (עולמאא) מותר לכנות גם את שאר הנביאים בברכה זו, ויש גם עולמאא שמתירים לברך כך גם אנשים שאינם נביאים.[2][3] מנהג זה נפוץ בדרך כלל אצל המוסלמים השיעים שמברכים את עלי אבן אבי טאלב בן דודו של הנביא מוחמד, ואת בניו חסן וחוסיין. אצל המוסלמים הסונים הדבר לא נהוג.