נחותי
חכמים בתקופת התלמוד שהיו יורדים מארץ ישראל לבבל ועולים מבבל לארץ ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הנְחוּתֵי (מילה ארמית שפירושה "היורדים", מכונים גם רבותינו היורדין מארץ) היו חכמים בתקופת התלמוד שהיו יורדים מארץ ישראל לבבל ועולים מבבל לארץ ישראל ומשמשים כשליחים ומגשרים בין שני המרכזים הגדולים של האמוראים יוצרי התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי (רב אבינה, עולא ורב דימי). קשר זה התקיים לפחות כמאה וחמישים שנה[1].