נפטון (מיתולוגיה)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
במיתולוגיה הרומית נפטון (בלטינית: Neptunus) היה אל הים, מקבילו הרומי של האל היווני פוסידון. כיוון שכוחם הצבאי של הרומאים היה בעיקר כוח צבאי יבשתי, ברומא העתיקה לא נודעה לנפטון חשיבות רבה, והוא תואר כאל חלש ולא דומיננטי.
תרבות | מיתולוגיה רומית, דת ברומא העתיקה |
---|---|
אלים מקבילים | ניורד, אגיר, מלך הים, פוסידון |
אב | סטורן |
אחים | וסטה, קרס, יופיטר, פלוטו, יונו |
בן או בת זוג | Salacia, אמפיטריטה, תטיס, Venilia |
צאצאים | Halaesus, לאוקון, טריטון |
"נפטונוס" היה האל האיטלקי הקדום של מים, נחלים ומעיינות, והחל משלהי המאה ה-5 לפנה"ס הוא זוהה עם פוסידון.[1]
המיתוסים הרומיים המתארים את דמותו של נפטון, מוצאו ומעלליו שאובים כולם מן המיתולוגיה היוונית. בין היתר, תואר נפטון כחי בארמון ששכן בקרקעית הים, ושהיה עשוי כולו זהב, אלמוגים ואבני חן, וכרוכב במרכבה הרתומה לסוסים בעלי זנב דג (היפוקמפוס). הוא יוצג, על פי רוב, מחזיק טריידנט (קלשון בעל שלוש שיניים), ששימש גם ככלי נשקו.
נפטון הוא אחד מארבעה אלים רומיים אשר יש להקריב למענם שור. שלושת האחרים היו אפולו, מרס ויופיטר.[2]
על שמו של האל הרומי קרוי כוכב הלכת השמיני במרחקו מן השמש, נפטון, שנתגלה ב-23 בספטמבר 1846.