נתיב (כביש)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בתחבורה היבשתית, נתיב הוא חלק ממיסעה המיועד לשמש קו יחיד של כלי רכב כדי לשלוט ולהדריך נהגים ולהפחית סכסוכי תנועה.[1] לרוב הכבישים מהירים יש לפחות שני נתיבים, אחד לתנועה לכל כיוון, מופרדים על ידי סימון הנתיבים. בכבישים מרובי נתיבים ובכבישים דו-נתיביים עמוסים יותר, הנתיבים מסומנים עם סימוני תנועה בכביש. לכבישים המהירים העיקריים יש לרוב שני כבישים מרובי נתיבים המסומנים במפריד הנתיבים.
חלק מהכבישים הנושאים נפחי תנועה נמוכים הם ברוחב נתיב בודד בלבד. כלי רכב הנוסעים בכיוונים מנוגדים חייבים להאט או לעצור כדי לעבור זה את זה. באזורים עירוניים, הסמטאות לרוב ברוחב נתיב אחד בלבד. כבישים עירוניים בנתיב אחד מיועדים לרוב תנועה חד-סיטרית.