סגנון הורות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בפסיכולוגיה, סגנון הורות מוגדר כעמדות אודות הילד המועברות לו, ויוצרות אקלים רגשי המבטא את התנהגות ההורים.[1]
תאורטיקנים וחוקרים, אשר בדקו דפוסי התנהגות הורית והשפעתם על התפתחותם של הילדים, מצאו כי ישנם שני מרכיבים עיקריים בהקשר זה: שליטה הורית (Demandingness), והיענות (Responsiveness).[1] הביטויים האופייניים של רכיב השליטה ההורית מאופיינים בהצבת גבולות ובפיקוח על התנהגות הילד תוך מתן אוטונומיה, בעוד שבצורתם השלילית הם ניכרים בדפוסים מוגזמים של ויסות שגרת חייו ופעילותו של הילד, הגנת יתר והדרכה הדוקה, אשר מחזקת את התלות של הילד בהורה. קבלה הורית מתאפיינת בשילוב המרכיבים של חום והיענות, והיא כוללת את קבלת רגשות הילד והתנהגותו, הקשבה, מתן שבחים וחיזוקים ומעורבות רגשית והתנהגותית הולמת בחייו. על יסוד הנחות אלו התפתחו המשגות של סגנונות הוריים מוכללים, המציינים טיפוסי הורות אופיינים, הניכרים בעמדות ובהתנהגות כלפי הילדים.[1]