סיפורת פוליטית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סיפורת פוליטית (Political fiction) משתמשת בנרטיב כדי להגיב על אירועים, מערכות ותיאוריות פוליטיות. יצירות של סיפורת פוליטית, כמו רומנים פוליטיים, לרוב "מבקרות ישירות חברה קיימת או מציגות מציאות אלטרנטיבית, אפילו פנטסטית". הרומן הפוליטי חופף לעיתים לרומן החברתי, הרומן הפרולטרי ולסיפורת מדעי החברה.
"המדינה" של אפלטון, ז'אנר הדיאלוג הסוקרטי שנכתב בסביבות שנת 380 לפני הספירה, הייתה אחת היצירות המשפיעות ביותר בעולם על הפילוסופיה ועל והמחשבה המדינית, אינטלקטואלית והיסטורית כאחד.[1][2] "המדינה" עוסקת באתיקה, בידע ובצדק (δικαιοσύνη), בסדר ובאופייה של עיר-המדינה הצודקת והאדם הצודק.[3] יצירות משפיעות נוספות העוסקות בנושאים פוליטיים הן "אוטופיה" של תומאס מור (1516), "גוליבר" של ג'ונתן סוויפט (1726), "קנדיד" של וולטייר (1759), ו"אוהל הדוד תום" של הארייט ביצ'ר סטואו (1852).
סיפורת פוליטית משתמשת לעיתים קרובות בסאטירה, בז'אנרים האוטופיים והדיסטופיים. זה כולל דיסטופיות טוטליטריות של ראשית המאה העשרים כמו "עקב הברזל" של ג'ק לונדון, "זה לא יכול לקרות כאן" של סינקלייר לואיס ו-"1984" של ג'ורג' אורוול.