סעאדת חסן מנטו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סעאדת חסן מנטו (באורדו: سعادت حسن منٹو; 11 במאי 1912 – 18 בינואר 1955) היה סופר ומחזאי פקיסטני, שנחשב לאחד מכותבי הסיפורים הקצרים הידועים בהיסטוריה של דרום-מזרח אסיה.
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
סעאדת חסן מנטו | |
לידה |
11 במאי 1912 Samrala, הודו |
---|---|
פטירה |
18 בינואר 1955 (בגיל 42) Hall Road, Lahore, פקיסטן |
מדינה | הראג' הבריטי, פקיסטן, הודו, הדומיניון של הודו |
לאום |
הודי (1912–1948) פקיסטני (1948–1955) |
מקום קבורה | Miani Sahib Graveyard |
מקום לימודים | אוניברסיטת אליגרה המוסלמית |
שפות היצירה | אורדו |
זרם ספרותי | תנועת הסופרים הפרוגרסיבית |
יצירות בולטות | Toba Tek Singh, Thanda Gosht, בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
תקופת הפעילות | 1934 – 18 בינואר 1955 (כ־21 שנים) |
פרסים והוקרה | נישאן-י אימתיאז (2013) |
סגירה
לאורך קריירת הכתיבה שלו הוציא 22 אוספים של סיפורים קצרים, רומן אחד, חמישה תסכיתי רדיו, שלושה קובצי מאמרים, והסיפורים הקצרים הטובים ביותר שלו זוכים להערכה רבה על ידי סופרים ומבקרים.[1] הרבה לכתוב על אמיתות אכזריות שאף אחד אחר לא העז לכתוב עליהן. מנטו ידוע בעיקר בשל סיפוריו הקצרים על חלוקת תת-היבשת ההודית מיד לאחר שקיבלה את עצמאותה בשנת 1947.[2]