עבדות באסלאם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אסכולות המשפט המרכזיות באסלאם מקבלות בדרך כלל את מוסד העבדות.[1] הנביא מוחמד ורבים ממלוויו קנו, מכרו, שחררו ושבו עבדים. העבדים נהנו מהיתרים אסלאמיים אשר שיפרו את מעמדם ביחס לזה שהיה בחברה הטרום אסלאמית .[2][3] בסוף המאה ה-19 אירע שינוי במחשבה האסלאמית ובפרשנות של הקוראן. העבדות החלה להתפש כמנוגדת לערכים אסלאמיים של צדק ושוויון. פרשנות זו לא התקבלה על ידי הוהאבים בערב הסעודית.
בחוק המוסלמי, נושא העבדות מקבל התייחסות רחבת יריעה.[1] הקוראן, והחדית' רואים בשחרור העבד אקט הירואי. העבדות נתפסת כמצב שניתן להגיע אליו רק בנסיבות מוגבלות.[4] מסיבות שונות, גידול אוכלוסיית העבדים היה איטי מכדי לספק את הדרישה הגוברת לעבדים בקרב האוכלוסייה המוסלמית. כתוצאה מכך התפתח סחר עבדים המוני אשר היה כרוך בסבל רב ובאבדות רבות בנפש שנבעו מתלאות השבי ומשינוע של עבדים ממדינות לא מוסלמיות.[5] בתאוריה, העבדות בחוק המוסלמי אינה בעלת צביון גזעי ואינה נובעת מהבדלי צבע עור (אף כי הדבר לא היה תמיד כך בפועל).[6]
סחר העבדים בעולם הערבי היה שכיח ביותר במזרח אפריקה. רק בסוף המאה ה-19 דעכה התופעה. בראשית המאה ה-20 לאחר מלחמת העולם הראשונה שככה בהדרגה תופעת העבדות בעולם האסלאם והפכה לבלתי חוקית בשל לחץ שהפעילו מדינות מערביות ביניהן בריטניה וצרפת.[4] ברם, עבדות תחת מרות האסלאם עודה קיימת ברפובליקות האפריקניות צ'אד, מאוריטניה, ניגריה, מאלי וסודאן.[7][8][9]