פועל אנאקוזטיבי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בבלשנות מודרנית, פועל אַנאָקוּזָטיבי (באנגלית: unaccusative verb) הוא פועל עומד שהנושא הדקדוקי שלו אינו סוכן סמנטי. במילים אחרות, הוא אינו יוזם באופן פעיל או אינו אחראי באופן פעיל לפעולתו של הפועל.
הנושא של פועל אנאקוזטיבי דומה מבחינת משמעותו הסמנטית למושא הישיר של פועל יוצא, או לנושא של פועל במשפט סביל.
דוגמאות הן, למשל, המשפטים "העץ נפל"; "האיש מת"; "השעון התקלקל". במשפטים אלה ניתן לראות את הפעולה (נפילה, מוות, קלקול) כמשהו שקרה לנושא, במקום להיות פעולה שיזומה על ידיו. מבחינה סמנטית, המילה "עץ" במשפט "העץ נפל" ממלאת תפקיד דומה לתפקידה במשפט יוצא כמו "הם כרתו את העץ", או הטרנספורמציה הפסיבית שלו, "העץ נכרת".
פעלים אנאקוזטיביים מהווים איפוא ניגוד לפעלים אַנאֶרגָטיביים (אנ'), כגון "לרוץ" או "להתפטר", שמתארים את הפעולות שיזם הנושא מרצונו. הם נקראים "אנאקוזטיביים" מכיוון שאף על פי שלנושא יש תפקיד סמנטי של מטופל (אנ'), לא מוקצית לו יחסה אקוזטיבית. כפי שמציין דייוויד מ. פרלמוטר, פועל כמו "להחליק" יכול להיות אנאקוזטיבי או אנארגטיבי, תלוי אם הפעולה הייתה רצונית או לא-רצונית.[1]
בשפות נומינטיביות–אקוזטיביות (אנ'), היחסה האקוזטיבית, המסמננת את המושא הישיר של פעלים יוצאים, מייצגת בדרך כלל את הארגומנט הלא-רצוני (אנ') (כלומר, ארגומנט שאינו מתאר כוונה לביצוע הפעולה; לרוב מדובר במטופל). עם זאת, עבור פעלים אנאקוזטיביים, על אף שהנושא הוא א-רצוני, הוא אינו מסומנן באמצעות אקוזטיב.
לטענת פרלמוטר, את המונחים "אנאקוזטיבי" ו"אנארגטיבי" המציא הבלשן ג'פרי פולום (אנ').[2]