פורונידה
מערכת בעלי חיים ישיבים ימיים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פורונידה (שם מדעי: Phoronida) היא מערכה קטנה של בעלי חיים ישיבים ימיים, המכונים פורונידים (Phoronids), מסנני מזון בעזרת לופופור ("כתר" של זרועות ציד), והבונים שפופרות כיטין זקופות התומכות ומגינות על גופיהם הרכים. הם חיים במרבית האוקיינוסים והימים, כולל האוקיינוס הארקטי, ולמעט האוקיינוס האנטארקטי, ובין אזור הכרית ועד לעומק של 400 מטרים. אורכם של מרבית הפורונידים הוא כ-2 סנטימטרים ורוחבם כ-1.5 מילימטרים, אם כי אורכו של המין הגדול ביותר הוא 50 סנטימטרים.
פורונידה | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
קבוצה: | רב-תאיים אמיתיים |
מערכה: | פורונידה |
סוגים | |
מספר המינים וזיהויים אינו ודאי.[1] | |
שם מדעי | |
Phoronida הטשק, 1888 | |
חלקו התחתון של גוף החיה הוא דמוי אמפולה, המעגן את בעל החיים לשפופרת ומאפשר לו להתכווץ לתוך השפופרת במהירות רבה כאשר הוא מאוים. כאשר בעל החיים מרחיב את הלופופור בחלק העליון של הגוף, ריסונים (שערות קטנות) בצידי זרועות הציד מושכים חלקיקי מזון אל הפה, שנמצא בפנים ונוטה מעט לצד אחד של בסיס הלופופור. הפורונידים בולמים כניסת חומרים בלתי רצויים על ידי סגירת מכסה מעל הפה או דחייתם על ידי זרועות הציד, שהריסונים שלהם יכולים לשנות כיוון לאחור. לאחר מכן המזון יורד לקיבה שנמצאת בתוך האמפולה. פסולת מוצקה מועברת במעי והחוצה דרך פי הטבעת שמיקומה בחוץ וקצת מתחת ללופופור.
כלי דם מוביל במעלה אמצע הגוף מהבטן לאיבר עגול בבסיס הלופופור, ומשם כלי דם בודד עולה בכל זרוע ציד. זוג כלי דם בסמוך לדופן הגוף מובילים מטה מטבעת הלופופור אל הקיבה וגם אל ענפים בכל הגוף. אין לפורונידים לב, אבל כלי הדם העיקריים יכולים להתכווץ בגלים כדי להניע את הדם. הפורונידים אינם נושמים חמצן דרך הגוף, אלא מסתמכים על נשימה דרך הלופופור. הדם מכיל המוגלובין, תופעה חריגה בבעלי חיים כה קטנים, ונראה שהיא תוצאה של הסתגלות לסביבות דלות חמצן. הדם של המין "פורוניס ארכיטקטה" (Phoronis architecta) נושא בחובו כפליים חמצן מאדם באותו משקל. שני מטאנפרידיום (אנ') מסננים את נוזל הגוף, מחזירים את כל התוצרים המועילים ומשליכים את הפסולת המסיסה שנותרה דרך זוג נקבוביות ליד פי הטבעת.
מין אחד בונה מושבות על ידי הנצה או על ידי התפצלות לקטעים עליונים ותחתונים, וכל הפורונידים מתרבים מינית בין האביב לסתיו. מהביציות המופרות של מרבית המינים מתפתחות פגיות המכונות אקטינוטרוך (Actinotroch) בעלות יכולת שחייה, והניזונות מפלנקטון. האקטינוטרוך מתיישב על קרקעית הים לאחר כעשרים ימים ואז עובר שינוי קיצוני תוך 30 דקות. זרועות הציד של הפגית מוחלפות על ידי לופופור של מבוגר. פי הטבעת עובר מלמטה אל מחוץ ללופור; והמעיים מתעקלים מצורה ישרה לצורת האות U, עם הבטן בתחתית הגוף. מין אחד יוצר פגית "דמוי שבלול", והפגיות של כמה מינים אינן ידועות. הפורונידים חיים כשנה.
חלק מהמינים חיים בנפרד, בשפופרות אנכיות המוטמעות במשקע רך, בעוד שאחרים יוצרים מסות סבוכות הקבורות בסלעים מכסים או בקונכיות. בכמה בתי גידול מגיעות אוכלוסיות הפורונידים לעשרות אלפי פרטים למטר רבוע. פגיות האקטינוטרוך נפוצות בקרב פלנקטון, ולעיתים הן מהוות חלק ניכר מהביומסה של הזואופלנקטון. טורפים כוללים דגים, חלזונות ותולעים נימיות (נמטודות). טפילים שונים שורצים בחללים בגופם של פורונידים, במערכת העיכול ובזרועות הציד. לא ידוע אם לפורונידים יש משמעות כלשהי לבני אדם. האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) לא סיווג שום מין פורוניד כשרוי בסכנת הכחדה.
נכון לשנת 2010 אין מאובני גוף של פורונידים שאינם שנויים במחלוקת. יש עדויות טובות לכך שפורונידים יצרו עקבות מאובנים שנמצאו בתקופות סילור, דבון, פרם, יורה וקרטיקון, ואולי גם באורדוביק ובטריאס. פורונידים, ברכיופודים וחיטחבים נקראו ביחד לופופורטה (lophophorate), מכיוון שכולם משתמשים בלופופורים כדי לאכול. בערך בשנות הארבעים עד שנות התשעים של המאה ה-20, עצים פילוגנטיים המבוססים על תכונות אמבריולוגיות ומורפולוגיות מיקמו את הלופופורטים בעל-המערכה של שניוני הפה, הכוללת את המיתרניים וקווצי עור, או כקבוצת אחות לה. בעוד שמיעוט דבק בהשקפה זו, מרבית החוקרים רואים כיום פורונידים כחברים בעל-המערכה לופוטרוכוזואה של קדמוני הפה. אף על פי שחוקרים המשתמשים בפילוגנטיקה מולקולרית בטוחים שהחברים בלופוטרוכוזואה קשורים זה לזה יותר מאשר לא-חברים, היחסים בין החברים ברובם אינם ברורים. חלק מהניתוחים מתייחסים לפורונידים ולברכיופודים כקבוצות אחיות, בעוד שאחרים מציבים את הפורונידים כקבוצת משנה בתוך הברכיופודים.