פורושה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פּוּרוּשַה (בסנסקריט: पुरुष (puruṣa), אדם קוסמי) הוא מושג הינדואי אשר התפתח בתקופה הוודית והאופנישדית בהודו הקדומה. בתקופה הוודית המוקדמת, פורושה נחשב לישות הזכרית שאותה הקריבו האלים על מנת לברוא את העולם, אף שזהו רק אחד מתוך סיפורי בריאה רבים נוספים הקיימים בהודו.[1][2][3] בתקופה האופנישדית, פורושה כבר לא נחשב לאדם הקוסמי ממנו בראו האלים את היקום, אלא התפתח כמונח שמשמעותו היא "עצמי" או "Self", אשר מייצג מצב תודעתי, נצחי, הממלא את היקום. אין לו צורה, או חומר והוא מעבר לגבולות הזמן.[4] פורושה בתקופה האופנישדית מקושר ישירות למונח פרקריטי (טבע, חומר), דבר שהשתנה, משתנה או עתיד להשתנות, בעוד שפורושה הוא זה שאינו משתנה, שאינו מושפע מגורמים חיצוניים, אין לו צורה, הוא אבסטרקטי. עם זאת, הוא קיים בכל, בכל זמן ובכל מקום.[5] החיבור בין פורושה לפרקריטי, כלומר בין האנרגיה והחומר יוצר את המונח "אום" (OM), שנחשב למעשה כצליל הבריאה. על פי האמונה לכל מחשבה יש מילה. המחשבות והשפה מקבילות זו לזו ועובדות בזיקה זו עם זו, כך שהמילה היא בעצם החלק החיצוני של דבר כלשהו ואילו המחשבה היא החלק הפנימי.[6]