פינחס
דמות מקראית; קנאי מפורסם ומנהיג דתי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פִּינְחָס הוא דמות מקראית, היה בנו של אלעזר ונכדו של אהרן הכהן. בחטא בעל פעור פעל כקנאי והרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור, וקבל על כך שכר מה'. פינחס מוזכר פעם אחת גם בספר יהושע כמי שעשה שלום בין השבטים ומנע מלחמה בין שבטי ארץ ישראל המערבית לשבטי עבר הירדן[1], וכן בספר שופטים, כמצביא שהנהיג את בני ישראל לתקוף את שבט בנימין בפרשת פילגש בגבעה.[2]
ערך זה עוסק בדמות מקראית; קנאי מפורסם ומנהיג דתי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פינחס (פירושונים).