פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד (באנגלית: Dred Scott v. Sandford;[1] מראה מקום: 60 U.S. (19 How.) 393) הוא פסק דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית משנת 1857, שהיה מקרה ראשון, מאז פסק דין מרבורי נגד מדיסון,[2] שניתן 54 שנים קודם לכן, שבו ביטל בית משפט זה חוק של הקונגרס.
מידע החלטה | |
---|---|
ערכאה | בית המשפט העליון של ארצות הברית |
תאריך טענות | פברואר 1854 |
תאריך החלטה | 6 במרץ 1857 |
מראה מקום | 60 U.S. (19 How.) 393; 15 L. Ed. 691; 1856 U.S. LEXIS 472 |
ערכאות נמוכות | פסק הדין של בית המשפט המחוזי במחוז מיזורי בו זכה המבקש |
החלטה | |
פסק הדין קובע כי שחורים, בין אם הם עבדים ובין אם הם משוחררים, אינם יכולים להפוך לאזרחי ארצות הברית, ואינם מהווים אישיות משפטית ולכן אינם יכולים להגיש תביעה. המבקש לא הפך לאדם חופשי לאחר שהגיע לטריטוריה פדרלית בה העבדות אינה חוקית, שכן זה יפגע בזכות הקניין של הבעלים של העבד. פסק הדין של בית המשפט המחוזי של מיזורי נהפך ומבוטל בשל חוסר סמכות מקומית. | |
חברי המותב | |
נשיא בית המשפט | רוג'ר טוני |
חברי המותב | ג'ון מק'לין, ג'יימס מור ויין (Wayne), ג'ון קאטרון (Catron), פטר ויויאן דניאל (Daniel), סמואל נלסון (Nelson), רוברט ס. גרייר (Grier), בנג'מין ר. קרטיס (Curtis), ג'ון א. קמפבל (Campbell). |
דעות בפסק הדין | |
דעת רוב | טוני |
דעות נוספות | מצטרפים לדעת הרוב: ויין, גייר, דניאל, קמפבל, קטרון (כל אחד כתב פסק דין מסכים נפרד) |
תקדימים שעליהם הסתמכה ההחלטה | |
התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית; פשרת מיזורי | |
נהפך על ידי | |
התיקונים ה-13 וה-14 לחוקת ארצות הברית | |
דרד סקוט היה עבד אמריקני, שנקנה על ידי אדם במדינת אילינוי ונלקח על ידי אדונו לטריטוריה החופשית מעבדות מינסוטה ואחר כך למיזורי, שבה העבדות הייתה חוקית. לאחר מות אדונו פנה סקוט לבית המשפט וביקש שיכירו בו כאדם חופשי. בית המשפט במיזורי קבע כי הוא אדם חופשי, אולם בית המשפט העליון של מיזורי קבע כי הוא עבד והחזיר את הנושא לערכאה נמוכה יותר. במקביל פנה סקוט לבית משפט פדרלי, אך בו הפסיד במשפט. הוא ערער לבית המשפט העליון של ארצות הברית, שקבע כי אין לו זכות עמידה בפני בית המשפט.
פסק הדין, שנכתב בידי נשיא בית המשפט העליון רוג'ר טוני, נתן מספר קביעות שהשפעתן נרחבת לכל הקהילה האפרו-אמריקנית:
- זכות העמידה - טענה מקדמית במשפט היא, שלסקוט, כעבד שחור, אין זכות לעתור לבתי המשפט. בית המשפט העליון קיבל את הטענה ומצא כי לשחורים שאבותיהם הובאו לארצות הברית כעבדים, בין אם הם עבדים ובין אם חופשיים, אין זכויות אדם מהיותם "בני מדרג נמוך יותר מבני האדם" ועל כן לעולם אינם יכולים להפוך לאזרחי ארצות הברית.
- זכאות לחירות על סמך שהייה באזור חופשי מעבדות - סקוט תבע את חירותו על סמך עובדת הימצאותו כארבע שנים בשטחים חופשיים. בית המשפט קבע כי עבד כפוף לחוק הנהוג במדינת אדונו ולא לחוקי המדינה בה הוא שוהה.
- עבדות בטריטוריות המערביות - פשרת מיזורי, שהייתה חוק שהתקבל בקונגרס ב-1820 כפשרה בין מצדדי העבדות ומתנגדיה, הגבילה את העבדות למדינות הדרום. בית המשפט, למרות שלא נדרש להחליט בסוגיה, פסק שאין תוקף לחקיקה האוסרת את העבדות בטריטוריות הפדרליות שהיו אז במערב ארצות הברית, מאחר שהיא מפרה את התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית הגורס כי אין ליטול מאדם את רכושו ללא הליך הוגן.
פסק דין זה נחשב לאחד הגורמים שזירזו את פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית ואת יצירת התיקונים ה-13, ה-14, וה-15 לחוקת ארצות הברית, שהעניקו, בין השאר, זכויות אדם לשחורים בארצות הברית. התיקון ה-14 נחשב לאבן דרך בשאלת החלת סעיפי מגילת הזכויות האמריקנית לא רק על הממשל הפדרלי אלא גם על המדינות עצמן.