פרשת צו
הפרשה השנייה בספר ויקרא / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פרשת צַו היא פרשת השבוע השנייה בספר ויקרא. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ו', פסוק א' ומסתיימת בפרק ח', פסוק ל"ו.
עובדות מהירות פסוקים, מספר פסוקים ...
| |||||
פסוקים | ויקרא, ו', א' - ח', ל"ו | ||||
---|---|---|---|---|---|
מספר פסוקים | 97 | ||||
מספר תיבות | 1353 | ||||
תוכן | דיני הקורבנות, שבעת ימי המילואים (שבוע חנוכת המשכן) | ||||
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך | |||||
| |||||
הפטרה | |||||
אשכנזים וספרדים | ירמיהו, ז', כ"א - ח', ג', ומוסיפים ירמיהו, ט', כ"ב–כ"ג | ||||
תימנים וחב"ד | ירמיהו, ז', כ"א–כ"ח, ומוסיפים ירמיהו, ט', כ"ב–כ"ג | ||||
איטלקים | ירמיהו, ז', כ"א–כ"ח, ומוסיפים ירמיהו, י', ו'–ז' |
סגירה
החצי הראשון של הפרשה עוסק בפירוט דיני הקרבת הקורבנות מעבר לפירוט שהופיעה בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא. בהמשך הפרשה מתוארת העבודה במשכן בשבעת ימי המילואים.
טעות נפוצה היא, כי בפרשת צו ישנם צ"ו (96 בגימטריה) פסוקים, טעות שאף השתרבבה למספר ספרים, אך בפועל בפרשה ישנם צ"ז (97) פסוקים. במהדורת מקראות גדולות שנדפסה בוונציה (רפ"ה) מצוין מספר הפסוקים הנכון, וכן מופיע הסימן 'עובדיה' (גימטריה 97).
בשנה פשוטה, הפרשה נקראת תמיד לפני פסח, בשבת הגדול[1]. בשנה מעוברת, היא נקראת תמיד בשבת הסמוכה לפורים מלפניו או מאחריו.