קונפדרציית קאיה
קונפדרציה של ערי מדינה שפעלה בין המאה הראשונה עד המאה השישית בדרום קוריאה הדרומית של ימינו. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קאיה (בקוריאנית: 가야; בהנג'ה: 加倻; בליטון הקוריאני המחודש: Gaya, הגייה קוריאנית: [ka.ja]) הייתה קונפדרציה של ישויות טריטוריאליות קוריאניות באגן הנהר נקדונג (אנ'), כיום בקוריאה הדרומית, שצמחה מתוך קונפדרציית פיונהאן (אנ') של תקופת סמהאן (אנ').
ממשל | |
---|---|
משטר | מונרכיה |
שפה נפוצה | שפת קאיה (אנ') |
גאוגרפיה | |
יבשת | אסיה |
היסטוריה | |
הקמה | |
תאריך | 42 |
פירוק | |
תאריך | 562 |
ישות קודמת | קונפדרציית פיונהאן (אנ') |
ישות יורשת | ממלכת שילה (אנ') |
התקופה המסורתית המשמשת היסטוריונים לכרונולוגיה של קאיה היא 42–532 לספירה. על פי עדויות ארכאולוגיות חלק מערי המדינה של פיונהאן התפתחו במאות השלישית והרביעית לקונפדרציית קאיה, שסופחה מאוחר יותר על ידי ממלכת שילה (אנ'), אחת משלוש הממלכות של קוריאה. הישויות האינדיבידואליות שהרכיבו את הקונפדרציה אופיינו כערי מדינה קטנות.[1] שרידי התרבות החומרית של תרבות קאיה מורכבים בעיקר מקברים ותכולתם של מנחות למתים שנחפרו על ידי ארכאולוגים. הארכאולוגים מצביעים על בתי קברות של תילי קבורה מסוף המאה השלישית ותחילת המאה הרביעית, כגון טאסונג-דונג בקימהה (אנ') ופוקצ'ון-דונג בפוסאן כשטחי הקבורה המלכותיים של הישויות של קאיה.
שבעה אתרים בדרום קוריאה הדרומית הכוללים מקבצים של רגמים שהוקמו בתקופת הקונפדרציה של קאיה נוספו כאתר מורשת עולמית לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-17 בספטמבר 2023 בשם "הרגמים של קאיה" (Gaya Tumuli) במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[2]