קינת דוד
שיר מקראי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קינת דוד היא הקינה שנשא דוד על שאול ויהונתן לאחר מותם בקרב מול הפלשתים שנערך על הר הגלבוע.
ערך זה עוסק בקינה על שאול ויהונתן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קינת דוד (פירושונים).
בקינה ביטא דוד את היגון, העצב והצער שחש לנוכח מותם של שאול ויהונתן ואת סערת הרגשות שהתחוללה בו[1]. קינה זו היא אחת היצירות המפורסמות במקרא, ופסוקים וביטויים ממנה מצוטטים תדיר בימינו ושגורים בשפה העברית[2].
הקינה מופיעה בספר שמואל ב', פרק א', מתחילה כהערת המספר המקראי (פסוקים י"ז–י"ח)[3], וכוללת תשעה פסוקים (פסוקים י"ט–כ"ז). המבנה של קינת דוד אינו אופייני לקינה אלא לשירת ניצחון של השירה הישראלית המוקדמת[3].