קרנית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הקרנית (בלטינית: Cornea, "קורנאה") היא חלקה הקדמי של העין, המכסה את הקשתית, האישון והלשכה הקדמית. הקרנית מספקת את רוב העוצמה האופטית של העין. ביחד עם העדשה, אחראית הקרנית לשבירת האור ולפיכך יש לה חלק במיקוד הדמות. הקרנית אחראית לכשני שלישים משבירת האור הכללית בעין,[1] אך השבירה הסופית נעשית בעדשה, שיכולה לשנות את עקמומיותה, בעוד עקמומיות הקרנית היא קבועה.
תרשים המתאר את מבנה עין האדם. הקרנית ממוקמת בחלק העליון של התרשים | |
שיוך | עין אנושית, עין |
---|---|
תיאור ב | האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1070) |
מזהים | |
לטינית (TA98) | cornea |
טרמינולוגיה אנטומיקה | A15.2.02.012 |
TA2 (2019) | 6744 |
FMA | 58238 |
קוד MeSH | A09.371.060.217 |
מזהה MeSH | D003315 |
מערכת השפה הרפואית המאוחדת | C0010031 |
לקרנית קצות עצבים שאינם מצופים מיאלין. הם בעלי רגישות למגע, לטמפרטורה ולכימיקלים; מגע בקרנית יגרום לסגירה רפלקסיבית של העפעף.
לשקיפותה של הקרנית חשיבות רבה, שכן היא משפיעה על טיב הדמות שהעין יוצרת. לכן, היא איננה מכילה כלי דם אלא ניזונה על ידי דיפוזיה של דמעות בחלקה החיצוני ומן הלשכה הקדמית בחלקה הפנימי, וכן על ידי נוירוטרופינים המועברים אליה דרך קצות העצב. בקרב בני האדם, קוטר הקרנית עומד על כ־11.5 מילימטר ועוביה התקין נע בין 0.5 מילימטר ל-0.6 מילימטר במרכז ובין 0.6 מילימטר ל-0.8 מילימטר בהיקפה.