שבט בני קינוקאע
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שבט בני קינוקאע (בערבית: بنو قينقاع; בתעתיק מדויק: בנו קינוקאע) היה אחד משלושת השבטים היהודיים שהתגוררו בקרבת העיר ית'רב (אל-מדינה) שבחג'אז (צפון-מערב ערב הסעודית) אשר בחצי האי ערב במאה ה-7. שני השבטים העיקריים האחרים היו שבט בני נצ'יר (بنو نضير) ושבט בני קורַיט'ה (بنو قـريظة). שבט בנו קינוקאע גורשו בעת מה שמכונה "קרב בני קינוקאע" לאחר ששברו את "חוקת אל-מדינה".[1][2]