שדה ראייה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שדה ראייה הוא הכינוי לזווית או לתחום הנראה של שטח, מנקודת מבט מסוימת, ברגע נתון.
שדה הראייה תלוי במיקומן של העיניים ולכן קיימים הבדלים בשדות הראייה של בעלי חיים שונים.
שדה הראייה בכיוון קדימה אופקי של בני האדם הוא כמעט 180 מעלות, ושדה הראייה האנכי הוא כ-100 מעלות. למינים שונים של ציפורים יש שדה ראייה אופקי של כמעט 360 מעלות.
טווח כושר הראייה אינו אחיד לאורך כל שדה הראייה. כך למשל ראייה דו-עינית (המאפשרת תפיסת עומק של עצמים) אצל בני האדם, מכסה רק 120 מעלות משדה הראייה האופקי. ההבדל של 60 מעלות נובע מחוסר החפיפה בין אזורי הכיסוי של כל אחת מן העיניים.
גם תפיסת הצבעים וכושר ההפרדה של צורה ותנועה אינם אחידים בכל שדה הראייה. אצל בני האדם יכולת ההבחנה בין צבעים מרוכזת במרכז שדה הראייה, ואילו הפרדת התנועה מרוכזת באזורים הפריפריאלים שלו. הסיבה להבדלים הללו נובעת מריכוז תאים קולטי צבע במרכז הרשתית, לעומת ריכוז של תאים קולטי תנועה באזור הפריפריאלי שלה.
מכיוון שפעילותם של תאי החישה במרכז מצריכה כמות רבה של אור לעומת תאי החישה הפריפריאלים, המשמעות היא שהראייה הפריפריאלית חזקה יותר בלילה לעומת הראייה הדו-עינית הממורכזת.
הגדרת עיוורון בישראל ובאירופה כוללת גם אנשים בעלי צמצום שדה הראיה כך שזווית הראייה המרבית אינה עולה על °20 בעין הבריאה יותר[1][2]. הם זכאים לקבל ממשרד העבודה והרווחה תעודת עיוור.