שומו-אבו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סוּמו-אַבּ(ום) (באכדית: su-mu-a-bu-um[1]), ובשמית מערבית שְׁמוּאָב,[2][3] היה מלך אמורי, מייסד השושלת הראשונה ששלטה בבבל (הידועה גם בשם "השושלת האמורית"). הוא שלט ככל הנראה בין השנים 1894-1877 לפנה"ס. הוא שחרר את האזור הקטן של בבל שנשלט עד אז בידי עיר מדינה אמורית יריבה בשם כאזאלו.
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
לידה | המאה ה־20 לפנה״ס | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה | המאה ה־20 לפנה״ס כנראה | ||||
מדינה | בבל | ||||
| |||||
סגירה
מעט מאוד ידוע על תקופת שלטונו, שכן גובה מי התהום באזור פגע בממצאים הארכאולוגיים.[דרוש מקור] העדרן הביא חוקרים למסקנה שבתקופתו בבל הייתה עדיין עיר קטנה וחדשה, וכי השפעתו כשליט, הייתה קטנה.[דרוש מקור]
את מקומו כמלך ירש בנו שוּמוּ-לַ-אִיל.