שושלת רדואן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שושלת רדואן (בערבית: آل رضوان) היא שושלת אמירים (הגייה: אומרא) שמשלה במחוז (תימאר או סנג'ק) עזה שבאיילט דמשק, תחת האימפריה העות'מאנית, משנות השישים של המאה השש-עשרה, עד שנות השבעים של המאה השבע-עשרה. המשפחה הייתה המכובדת, העשירה והחזקה ביותר בכל משפחות איילט דמשק והקרינה מחוזקה וסמכותה על כל האזור. בני המשפחה החשיבו עצמם לרוב לפטרונים של משפחות אשר שלטו באזורים שכנים.[2]