שירות האוויר של צבא ארצות הברית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שירות האוויר של צבא ארצות הברית (ידוע גם בשם שירות האוויר או שירות האוויר האמריקאי) היה זרוע הלוחמה האווירית של צבא ארצות הברית בין השנים 1918 ו-1926 והיווה גרסה מוקדמת של חיל האוויר של ארצות הברית.[1] השירות הוקם באביב 1918 כאגף עצמאי זמני של מחלקת המלחמה באמצעות צווים מנהליים שהוציא הנשיא וודרו וילסון.[2] כינויו היה אז "שירות האוויר של חיל המשלוח האמריקאי" עיקר פעילותו הייתה בצרפת ובראשו הועמד הגנרל ג'ון פרשינג. ביולי 1919 הוארכו הצווים לתקופה של שנה, במהלכה העביר הקונגרס בחקיקה את סמכויות השירות. החוק להגנת המולדת של 1920 העניק לשירות האוויר מעמד "זרוע לוחמת" בצבא ארצות הברית שקצין בדרגת מייג'ור גנרל עומד בראשו, אז הפך השירות לגלגול הראשון בארצות הברית של חיל אוויר בעל מבנה ארגוני עצמאי.[3]
"פרופלור וכנפיים" תג האגף של שירות האוויר | |
פרטים | |
---|---|
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית |
שיוך | צבא ארצות הברית |
סוג | חיל אוויר |
בסיס האם | בנין התחמושת, וושינגטון די. סי. |
אירועים ותאריכים | |
תקופת הפעילות | 24 במאי 1918 – 2 ביולי 1926 (8 שנים ו־5 שבועות) |
נוצרה מתוך | מדור התעופה בחיל הקשר |
התמזגה לתוך | הגיס האווירי של צבא ארצות הברית |
מקים היחידה | הנשיא וודרו וילסון |
מלחמות | מלחמת העולם הראשונה |
נתוני היחידה | |
כוח אדם | 195,024 (בשיא) |
פיקוד | |
דרגת המפקד | מייג'ור גנרל |
במהלך מלחמת העולם הראשונה חולקו סמכויות השירות בין שתי סוכנויות, המחלקה לתעופה צבאית (DMA) והלשכה לייצור כלי טיס (BAP), מה שיצר סמכות כפולה לענייני התעופה הצבאית וגרם לקושי באחידות הפיקוד.[1]
לאחר המלחמה התפתח ויכוח ציבורי בין תומכי רעיון חיל האוויר העצמאי, ובין המצדדים בהטמעתו בצבאות הקיימים, צבא היבשה וחיל הים. אנשי תעופה כגון בריגדיר גנרל בילי מיטשל תמכו במתווה החיל העצמאי, בעוד הנהגת הצבא מזמן המלחמה, אנשי הצי ורוב ההנהגה הפוליטית תמכו במתווה ההטמעה. בעקבות קיצוצים נרחבים בתקציב הביטחון בעקבות גל של פציפיזם שגאה בציבור, גברה ידם של המתנגדים לעצמאות החיל, וב-1926 שונה שם השירות לגיס האווירי של הצבא.