שכבת גבול סטוקס
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בהידרודינמיקה, שכבת גבול סטוקס, או שכבת גבול תונדת, מתייחסת לשכבת גבול הקרובה לקיר מוצק בזרימה תונדת של זורם צמיג, או למקרה הדומה של משטח תונד בזורם צמיג במנוחה, עם כיוון התנודה במקביל למשטח. במקרה של זרימה למינרית עם מספרי ריינולדס נמוכים על קיר מוצק חלק, ג'ורג' גבריאל סטוקס – ששכבת הגבול נקראת על שמו - פיתח פתרון אנליטי, אחד מהפתרונות המדויקים של משוואות נאוויה-סטוקס.[1][2] גם בזרימה טורבולנטית מושג זה קרוי "שכבת גבול סטוקס", אך יש להסתמך על ניסויים, הדמיות מספריות או בשיטות קירוב על מנת לקבל מידע שימושי על הזרימה.
עובי שכבת הגבול התונדת נקרא עובי שכבת גבול סטוקס.