שלטון חכם ההלכה
תפיסה מתקופת ההיעלמות באסלאם השיעי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שלטון חכם ההלכה (בערבית: ولاية الفقيه; ולאית אלפקיה) היא תפיסה מתקופת ההיעלמות באסלאם השיעי, האומרת כי בהיעדר המהדי, האסלאם מעניק "משמורת" של "פקיה" (חכם הלכה איסלאמי) על העם.
עולמא (חכמי דת אסלאמיים) התומכים בתיאוריה חולקים על ההיקף של משמורת חכם ההלכה על העם. פרשנות אחת – אפוטרופסות מוגבלת של המשפטן האסלאמי – גורסת כי יש להגביל את האפוטרופסות לעניינים שאינם משפטיים[1] לרבות הקדשי דתיות (ווקף)[2] עניינים שיפוטיים והרכוש שאף אדם ספציפי אינו אחראי עליו. על פי פרשנות אחרת – אפוטרופסות מוחלטת על המשפטן האיסלאמי – האפוטרופסות צריכה לכלול את כל הנושאים עליהם מוטלת אחריות שליט בהיעדר האימאמים, כולל ממשל במדינה. את רעיון האפוטרופסות המוחלטת קידם האייתוללה רוחלה חומייני בספרו "חכמת האסלאם – שלטון חכם ההלכה" וכיום מהווה את הבסיס לחוקה של הרפובליקה האסלאמית של איראן. החוקה של איראן קוראת לפקיה, לכהן כמנהיג העליון של הממשלה. בהקשר של איראן, לעיתים קרובות מכנים את האפוטרופסות של חכמי ההלכה "שלטון על ידי המשפט", או "שלטון איש הדת".