תוכנית גלווסטון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תוכנית גלווסטון (הידועה גם כתנועת גלווסטון), הייתה תוכנית סיוע למהגרים שהופעלה על ידי מהגרים יהודים בין 1907 ל-1914 במערב ארצות הברית.
התוכנית פעלה להטות מהגרים יהודים מרוסיה ומזרח אירופה, הרחק מערי החוף המזרחי של ארצות הברית, ובמיוחד מניו יורק שהייתה עמוסה לעייפה ממהגרים, אל עבר החלקים הפנימיים של צפון אמריקה. במהלך תקופה זו, קרוב לעשרת אלפים מהגרים יהודים עברו דרך עיר הנמל גלווסטון (אנ') שבטקסס[1], כשליש מסך המהגרים לארץ ישראל במהלך אותה תקופה. הכלכלן והפילנתרופ היהודי הניו יורקי, יעקב שיף, היה הכוח היוזם והמניע מאחורי המאמץ, ותמך בתוכנית בכחצי מיליון דולר אמריקאי מהונו העצמי. הוא שיתף פעולה יחד עם אוסקר שטראוס, המזכיר הפדרלי למסחר ועבודה, וזכה לעידודו של הנשיא תאודור רוזוולט. שיף האמין, כי לו יעברו היהודים דרך חופי טקסס, יותר יהודים יורשו בסופו של דבר להיכנס לארצות הברית, וכי במערב הרחוק והמבוזר הם לא יורגשו כפי שהורגשו אחיהם בניו יורק. הרב הנרי כהן, מקהילת בני ישראל בגלווסטון, היה "פניה האנושיות" של התנועה, ונהג בעקביות לפגוש את המהגרים שנחתו אל רציפי הנמל, וסייע להם בתהליך הגעתם ליעדם, שהיה לרוב מחוץ לעיר[2].