הפרעת דחק פוסט-טראומטית
הפרעה נפשית העלולה להתפתח בעקבות ארוע טראומתי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפרעת דְּחָק פוסט־טראומטית (או הַלֶּמֶת[1]; רווח גם התרגום הפרעת דחק בתר־חבלתית; באנגלית: Post-Traumatic Stress Disorder; PTSD) או פוסט־טראומה, היא הפרעה פסיכיאטרית מתחום ההפרעות הקשורות לטראומה וגורמי דחק, המאובחנת כאשר תסמיניה נמשכים מעל ארבעה שבועות. פוסט־טראומה עלולה להיווצר בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי הכרוך בסיכון ממשי לאדם או לסובבים אותו. לדוגמה: תאונת דרכים, אונס, פיגוע טרור, קרב, שוד, תקיפה מינית, אלימות, שרפה וכדומה.[2]
תחום | פסיכיאטריה |
---|---|
גורם | מלחמה, התעללות נפשית, פליט, אלימות מינית, התעללות גופנית, לחימה |
תסמינים | סיוט, הפרעת שינה, נדודי שינה, התמודדות הימנעותית, חרדה, שונות בקצב הלב |
טיפול |
|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 288154 |
MeSH | D013313 |
סיווגים | |
ICD-10 | F43.1 |
ICD-11 | 6B40 |
אנשים עם פוסט-טראומה סובלים מתחושות של פחד, חרדה וחוסר אונים, מזיכרונות פולשניים של האירוע, מניסיונות להימנע ממה שמזכיר את האירוע ומעוררות מוגברת. כל אלו עלולים לפגוע באופן חמור בתפקודם של הסובלים מן ההפרעה וביכולתם לנהל חיי שגרה תקינים.
כ-10% מהתושבים בישראל סובלים מפוסט־טראומה,[3] מנסיבות צבאיות[4] ואחרות. מודלים למניעת פוסט־טראומה בקרב נפגעי הלם משלבים הבעת מחויבות להישאר עם הנפגע, עידודו לבצע פעולות פשוטות, בקשה למענה על שאלות רציונליות והבנייה של רצף האירועים.[5] הטיפול לאחר קבלת האבחנה יכול להתמקד בטראומה עצמה[6] או בהתמודדות עם ההווה.[7]