בחינת הבגרות בספרות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בחינת הבגרות בספרות היא בחינה חיצונית מטעם משרד החינוך של מדינת ישראל. הבחינה הבסיסית, בהיקף 1.4 יחידות לימוד, נדרשת מכל נבחן כדי לקבל תעודת בגרות מלאה[1][2]. כמו כן, יש אפשרות להרחיב את המקצוע לחמש יחידות לימוד. מבחן הבגרות בספרות עוסק הן בספרות העברית והן בספרות הכללית[3]. הבחינה כוללת ארבעה פרקים: שירה, סיפור קצר, רומאן ונובלה ודרמה. על הנבחנים לענות על שלושה מבין פרקים אלו.
בבתי ספר דתיים הבחינה בספרות מתבצעת במתכונת בחינה פנימית ונבחנים במקצוע מחשבת ישראל בשתי יחידות חיצוניות, כתחליף לספרות. לחלופין, קיים שאלון בספרות לבתי ספר דתיים, שמבנהו שונה מהשאלון הרגיל, אך הוא כן חיצוני, והוא שווה יחידת לימוד אחת. בתי ספר דתיים משלבים את המקצועות כך שהציון בתעודת הבגרות יתבסס על יחידה אחת של מחשבת ישראל, והשנייה של ספרות.
סביב בחינת הבגרות בספרות שורר פולמוס. שר החינוך לשעבר, שי פירון, היה מעוניין להפוך את הבחינה לפנימית, כלומר לבחינה שתיכתב ותיבדק על ידי בתי הספר, אולם סופרים ומשוררים רבים הביעו התנגדות עזה לביטול בטענה שביטול בחינה חיצונית יוביל לזניחת חשיבות המקצוע בקרב תלמידים ובקרב סגל בית הספר עצמו[4][5].