טיפול בחמצן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טיפול בחמצן הידוע גם בשם חמצן משלים, הוא השימוש בחמצן כטיפול רפואי.[1] טיפולים אלה יכולים להיות מיועדים למחלות, המתאפיינות באחוז נמוך של חמצן בדם, הרעלת פחמן חד-חמצני, כאבי ראש, ועל מנת לשמור על כמות מספיקה של חמצן, תוך מתן שאיפות הרדמה.[2]טיפול בחמצן לטווח ארוך יכול להיות יעיל לאנשים עם אחוז חמצן נמוך, כגון אנשים שסובלים ממחלת ריאות חסימתית כרונית או סיסטיק פיברוזיס.[1][3] החמצן יכול להינתן במספר דרכים, כולל צינורית האף, מסיכת פנים ובתוך חדר היפרברי.[4][5]
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: משפטים לא ברורים, תרגמת. | |
חמצן נדרש למטבוליזם התא הטבעי.[6] ריכוז גבוה מהריכוז התקין עלול לגרום להרעלת חמצן שעלול להוביל לנזק לריאה או לגרום לכשל נשימתי.[2][7] ריכוזי חמצן גבוהים אף מגדילים את הסיכון לשריפות, במיוחד בזמן עישון, וללא לחות, גם יכולים לייבש את האף.[1] רוויה החמצן המומלצת בטיפול תלויה במצב המטופלים. ברוב התנאים מומלצת רוויה של 94-96%, ואילו לאלה שבסיכון של פחמן דו־תחמוצת מומלצת רוויה של 88-92%, ולאלה שעם חד תחמוצת הפחמן או דום לב מומלצת רוויה גבוהה ככל האפשר.[1][8] האוויר בדרך כלל מורכב מ 21% חמצן ואילו טיפול בחמצן יכול להעלות את אחוזו החלקי של החמצן באוויר עד ל-100%.
השימוש בחמצן ברפואה החל להיות נפוץ סביב 1917.[9][10] טיפול בחמצן נמצא ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי, מהתרופות היעילות ביותר והבטוחות ביותר במערכת הבריאות.[11] חמצן ביתי יכול להיות מסופק על ידי מכלי חמצן או מכשיר חמצן.[1] טיפול בחמצן הוא אחד הטיפולים הנפוצים ביותר שניתנים בבתי חולים במדינות המפותחות.[1][12]