כניסה להר הבית (הלכה)
סוגיה הלכתית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כניסה להר הבית על פי ההלכה כוללת דינים מיוחדים, סייגים ואיסורים. ההלכה מתייחסת לשטח מוקף חומה בגודל 500 אמה על 500 אמה,[1] שהיה בהר המוריה, בדרום-מזרח העיר העתיקה של ירושלים של היום. במתחם זה שכנו בית המקדש הראשון והשני, והוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי פרט למקום בית המקדש עצמו, שקדוש ממנו.
עובדות מהירות מקרא, משנה ...
מקרא | ספר במדבר, פרק ה', פסוק ב' |
---|---|
משנה | מסכת כלים, פרק א', משנה ח' |
תלמוד בבלי | מסכת פסחים, דף ס"ז, עמוד א' |
משנה תורה | ספר עבודה, הלכות ביאת מקדש, פרק ג' |
ספרי מניין המצוות | ספר החינוך, מצווה קפ"ד, מצווה שס"ב, מצווה שס"ג, מצווה תקס"ה |
מקורות נוספים | שו"ת הרדב"ז, תשובה תרצ"א; יביע אומר, חלק ה', יורה דעה, סימן כ"ו; הרב שלמה גורן, הר הבית |
סגירה
ההלכה מגדירה מספר דרגות של קדושה בחלקים שונים של ההר. בנסיבות מסוימות עשויה הכניסה להר הבית בכלל ולחלקים מסוימים שלו בפרט להיחשב כמצווה, אך בנסיבות אחרות, כמו כניסה בטומאה ללא היטהרות כדין, עלולה זו להיחשב לעבירה ובמקרים מסוימים אף לעבירה חמורה שעונשה כרת.