עונש משמיים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עונש משמיים הוא טענה כי התקיים עונש על-טבעי שניתן לאדם בודד, לקבוצת אנשים, לעם שלם וכן לבעלי חיים, על ידי ישות אלוהית כתגובה על חטא אנושי נתפס כלשהו - פעולה או מחשבה (כתלות בדת). בתרבויות רבות ברחבי העולם קיימים סיפורים על האופן שבו ישות אלוהית גבתה עונש מהתושבים הקדומים בארצם, וגרמה להם לאבדון.
הדוגמאות הבולטת למה שנחשב עונש משמיים כוללות מוות, בדרך כלל המוני, עקב מגיפות, רעידות אדמה פתאומיות, שטפונות ואסונות טבע שונים. היבט נפוץ בעבר של מחשבה על עונש משמיים נוגע למשקעים - בצורת או גשמים רבים מידי או ברד כביטוי לזעמו של האל - בעיות אלה כמו גם מחלות חקלאיות גרמו לרעב ונחשבו כאמצעי נוסף לעונש משמיים. בעבר, עד לפיתוח תאוריית החיידקים כגורמי מחלות היה מקובל להניח כי מחלות רבות הן עונש משמיים על חטאים שונים. דוגמה בולטת לכך היו הטקסים הדתיים רבים, וצורות שונות של תפילה או מעשי אלימות נגד יהודים בזמן המגיפה השחורה, ובזמן מגיפות אחורת. מחלות שנקשרו במיוחד לזעמו של האל הן מחלות עור - ובמיוחד צרעת ולעיתים קרובות גרר הדבר נידוי חברתי (שפרושו היה לפעמים עוני או מוות ברעב). בחברות רבות גם בעיות נפשיות נחשבו עונש מידי שמיים או כשד שנכס באדם מסיבות לא ברורות. גם אסונות שנגרמים בידי בני אדם כמו פלישות של ברברים, מלחמות, מרידות , וגם גלות בבל, הגלות לאחר חורבן בית המקדש השני, רדיפות שונות וכן השואה , נחשבו לעיתים קרובות כעונש מידי שמיים, שכן האל שלח מנהיג אכזר במיוחד או עם תוקפני במיוחד כדי להעניש כביכול את העמים שסבלו ממנו. דוגמא אחרת לטענות על עונש משמיים כביכול הוא חוסר הצלחה כלכלי - קשיים כלכליים של עסק, עוני, מחסור או בעיה שהתרחשה בבית (לדוגמה גג דולף וכו'). בעוד בחלק מהדתות ראו בעוני סימן לשפלות רוח, צניעות ואות לכך שהאדם עסוק בעבדות אלוהים (חלק מהדמויות ביהדות, העוני בתפיסה הקתולית) בדת הפרוטנסטית רואים בהצלחה כלכלית סימן לברכה מידי אלוהים, ואילו חוסר הצלחה כלכלית - סימן לכך שאלוהים אינו מרוצה מהאדם. נוכח המצוות הרבות שיש בדתות השונות, ונוכח הפרשנות הרחבה של מצוות אלה, מנהיגים דתיים תמיד טענו כי בעת הזו אנשים חוטאים ולכן ראויים לעונש. לעיתים קרובות, נטען כי כיום אנשים חוטאים יותר מאשר בעבר, אם כי גם בתקופות קדומות בתנ"ך לדוגמה מתוארים חטאים רבים של חלקים גדולים מהציבור.
דוגמאות נוספות לעונש משממיים הוא איום בעונש, בדרך כלל עונש נצחי, לאחר המוות. לפי הטענה אחרי מות הגוף קיימת נשמה וזו יכולה להגיע למקום אחר, ולהמשיך לסבול או להנות בה. איום נפוץ בעונש משמיים לאחר המוות הוא איום בגהינום שם אמורים החוטאים לסבול לנצח נצחים. גרסה נוספת לדבר זה היא הטיעון על אחרית הימים שבה הצדיקים יקומו לתחייה או יגיעו לגרסה אחרת של גן עדן ואילו החוטאים יסבלו בגסה אחרת של גהינום. קיימים עידונים שונים על רעיון הגינהנום לדוגמה לימבו. דרך אחרת לאיום עונש משמיים לאחר המוות הוא גלגול נשמות שבו נשמות טובות אמורות להתגלגל למעמד חברתי אנושי גבוה יותר, ואילו נשמות של חוטאים יסבלו בגלל גלגול לבעלי חיים נחותים יותר.
דוגמה בולטת לטענות של עונש משמיים, אותה ניתן למצוא בתרבויות רבות, הם המיתוסים של מבול כאשר בסיפורים הללו נטען כי נגרם אובדן רב לאנושות כולה, ובחלק מהסיפורים גם לרוב בעלי החיים היבשתיים, כמתואר בעלילות גילגמש, בוודות ההינדיות ובספר בראשית, בעוד שאדם מסוים "נבחר" לשרוד. במקרה של עלילות גילגמש, היה זה אותנפישתים, ובמקרה של ספר בראשית היה זה נח. ישנם גם אזכורים בברית החדשה ובקוראן לסיפור המקראי של נח.
דוגמאות בולטות לטענות על עונש משמיים קיימות בתנ"ך, והן כוללות את הסיפור של מגדל בבל בו אלוהים בלבל את שפתם של האנשים שבנו את מגדל בבל והפיצם בכל רחבי תבל, את חורבן הערים סדום ועמורה בשל חטאי תושביהם. במקרה של עשרת המכות נטען כי אלוהים מעניש את כל המצרים הקדמונים בשל שעבודם בני ישראל על ידי פרעה. בהמשך מתאר התנ"ך כי אלוהים התערב לטובת בני ישראל בקרבות שלהם עם עמים שישבו בישראל וסייע להם לנצח את העמים על ידי ניסים שונים לדוגמה על ידי מיטוט חומות יריחו.
עונש משמיים משמש לעיתים קרובות הצדקה לאלימות או ענישה בידי בני אדם דתיים או מטעם חוקים על רקע דתי, נגד התנהגות או מחשבות שנתפסות על ידם כחטא. לדוגמה מטיפים נוצרים קיצוניים טוענים כי אלוהים השתמש במגיפת האיידס כעונש נגד הומוסקסואלים. בו זמנית הם מעודדים ביטוי הומופוביה נגד הומוסקסואלים. [1]
בחלק מהדתות, כגון דאיזם, פנתאיזם ובודהיזם, לא כלולה האמונה ב"עונש משמיים", והאלים בדתות אלה אינם מבטאים רגשות אנושיים כמו קנאה, נקמה או זעם.