אנשי הגלימה
נביא האסלאם מוחמד; בתו, פאטמה; בן דודו וחתנו עלי; ושני נכדיו חסן וחוסיין[1] / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אנשי הגלימה (בערבית: أهل الكساء; תעתיק לעברית: אהל אל-כיסאא; באנגלית: People of the Cloak; People of the Mantle) הם נביא האסלאם מוחמד; בתו, פאטמה; בן דודו וחתנו עלי; ושני נכדיו חסן וחוסיין[1].
בנוסף, הם נקראים בערבית אַל אל-עבא (בערבית: آل العبا; תעתיק בלטינית: Āl al-′Abāׂׂ) ובפרסית פַּנְג' תַן-י אאל-י עבּא (בפרסית: پنج تن آل عبا; תעתיק בלטינית: Panj-tan-e-Āl-e-Abā), או בפשטות, פַּנְג' תַן (בפרסית: پنج تن. פַּנְג' בפרסית משמעו "חמש", לציון חמשת אנשי הגלימה, והמילים בערבית "עבא" ו"כיסאא" הן מילים נרדפות ומתייחסות בהקשר הערך למילה "גלימה".) אמונה זו שואבת את מקורותיה משני חדית'ים (נרטיבים המתארים את חיי הנביא מוחמד, כוללים את עצותיו והדרכותיו ומהווים יסוד הלכתי בפני עצמו, משני רק לקוראן): חדית' הגלימה (حديث الكساء) וחדית' הקללה (حديث ٱلْمُبَاهَلَة). שני החדית'ים נחשבים בעיני המאמינים השיעים והסונים כאותנטיים, אולם סונים מפרשים את החדית'ים הספציפיים האלו (ובאופן כללי, את שאר החדית'ים), באופן שונה ומצומצם יותר מזה של השיעים, כאשר האחרונים כוללים בפרשנותם גם התייחסויות לאוסף דבריהם של שאר האימאמים הבאים בתור בסדר הירושה.
מושג זה (אנשי הגלימה), מהווה את אחד מהיסודות של הדוקטרינה השיעית בדבר רעיון האימאמיה, אשר מדגישה שהאל העניק לצאצאי פאטמה בת מוחמד ועלי בן אבי טאלב, האימאם השיעי הראשון, (כלומר, לבניהם שייוולדו אחריהם), סמכות הנהגה רוחנית ייחודית, על הקהילה המוסלמית. אהל אל-כיסאא, ביחד עם צאצאיהם, כלומר האימאמים, יוצרים את המונח המוגדר על ידי השיעה, אהל אל-בית, או "אנשי הבית", או משפחתו של מוחמד.
שלושת הזרמים המרכזיים של האסלאם השיעי, חלוקים באשר לטבעם של אהל אל-כיסאא ושל האימאמים. שני הזרמים הגדולים, התריסריים והאסמאעילים, מחשיבים אותם כעיצמה (عصمة), כלומר כבעלי היכולת לא לטעות לעולם: אמונה שמקורה בפסוק ההיטהרות, אשר לקוח מהקוראן.
בניגוד אליהם, הזיידים, הזרם השיעי השלישי בחשיבותו, רואים אותם כמנהיגים פוליטיים בלבד, שחובתם היחידה היא להוביל מרידות כנגד שליטים וממשלות מושחתים.