הערכה עצמית מותנית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הערכה עצמית מותנית (באנגלית: Contingent self-esteem) היא הערכה עצמית המתייחסת לתחושות של האדם כלפי עצמו התלויות במידה שבה האדם עומד בסטנדרטים של מצוינות, בהשוואות חברתיות, בציפיות אישיות או בין-אישיות.[1][2] אנשים בעלי ערך עצמי מותנה טרודים במידה שבה הם מוערכים בתחומים שונים (למשל, "האם אני אטרקטיבי?"), וכיצד הם נתפסים בעיני אחרים (למשל, "האם אנשים חושבים שאני חכם?") והם עסוקים באופן מתמיד בהצבת סטנדרטים ועמידה בהם על מנת לתקף את תחושת הערך העצמי שלהם. לפיכך, ההצלחה או הכישלון של כל מצב הרלוונטי לאדם יכולים לגרום לתנודות בהערכה העצמית.[3][4]
מחקרים מלמדים כי המרדף אחר חיזוק הערך העצמי הוא בעל השלכות אישיות חיוביות כאשר האדם מצליח להשיג את מטרותיו (תחושת גאווה והאדרה עצמית), אך כרוך במחירים אישיים כאשר האדם אינו מצליח להשיג את מטרותיו (למשל, תחושות של דחק, דיכאון ובושה).[5][6] כמו כן, למרדף אחר תיקוף הערך העצמי עלולים להיות גם מחירים בין-אישיים. פארק וקרוקר (2005) מצאו כי אנשים הממוקדים בהשגת מטרות לשם תיקוף הערך העצמי פחות מכוונים כלפי אנשים אחרים.[6] לפיכך, אנשים העסוקים במרדף אחר השגת מטרות לצורך תיקוף הערך העצמי בתחום שבו הערך העצמי שלהם מותנה, עשויים לנהוג באופן שאינו תומך וקשוב ביחס לאנשים אחרים.[6]
התחומים שבהם הערך העצמי של אנשים מותנה הם מגוונים. כך למשל, אדם עשוי לבסס את ערכו העצמי על סמך תוצאות המבחן אליו הוא עומד לגשת.