חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון
חוק שנועד להסדיר ולאפשר את המשך ביסוסה ופיתוחה של ההתיישבות היהודית בשטחים, נחקק בכנסת ה-20 ובוטל בבג"ץ / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2017, המוכר בשם המקוצר חוק ההסדרה, הוא חוק שתוכנן להסדיר את מעמדם של בתים בהתנחלויות ביהודה והשומרון שנבנו על קרקעות בבעלות פרטית, חלקית או מלאה, של פלסטינים, כאשר מדובר בבנייה בתום לב או בהסכמת הממשלה.[1] החוק אושר בכנסת, אולם בוטל בידי בג"ץ.
פרטי החוק | |
---|---|
תאריך חקיקה | 6 בפברואר 2017 |
תאריך חקיקה עברי | י"א בשבט תשע"ז |
גוף מחוקק | הכנסת העשרים |
תומכים | 60 |
מתנגדים | 52 |
חוברת פרסום | ספר החוקים 2604, עמ' 410 |
הצעת חוק | פרטית |
משרד ממונה | משרד המשפטים |
נוסח מלא | הנוסח המלא |
תאריך פקיעה | 9 ביוני 2020 |
נפקע על ידי | בית המשפט הגבוה לצדק |
לפי החוק, הקרקע שעליה בנויים הבתים תישאר בידי בעליה, אולם המדינה תפקיע מהם את זכויות השימוש בקרקע ותעביר אותן לממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה ושומרון.[2] בתמורה, יפוצו בעלי הקרקעות הפלסטינים בסכום בגובה של 125% מערכם הראוי של דמי השימוש בקרקע, או יקבלו קרקע חלופית, לפי בחירתם. החוק אושר בכנסת ב-6 בפברואר 2017.[3] לפי הערכה, החוק היה רלוונטי ביחס לכ-2,000 בתי יהודים ב-26 יישובים ביהודה ושומרון.[4]
ב-17 באוגוסט 2017 הקפיא בג"ץ את ביצוע החוק עד לדיון בעתירות שהוגשו בנושא. ב-9 ביוני 2020 ביטל בג"ץ את החוק בנימוק שהוא פוגע בזכויות חוקתיות לקניין, לשוויון ולכבוד של התושבים הפלסטינים, בלי שיעמוד בתנאיה של פסקת ההגבלה.[5]