מסוגלות הורית
המידה בה הורה יכול לספק את צורכי הילדים שלו ולגדל אותם כראוי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההנחה הרווחת בכל התרבויות האנושיות היא שהילדים הם קניינם החוקי של ההורים הביולוגיים. שאלת המסוגלות ההורית מתעוררת רק כאשר מדובר בהורה שהוא קטין, או בהורה-בוגר שלגביו קיימים סימנים שתפקודו לקוי, ושילדו נמצא בסיכון[1].
המסוגלות ההורית נגזרת מצורכי הילד ובדיקתה מתחילה בבדיקת מצבו של הילד. מסוגלות הורית תיבדק בכל פעם ביחס להורה המסוים ולילד המסוים. המסוגלות ההורית מתייחסת לצרכים של הילד או של הילדים, וליכולתו של ההורה לספק להם את צורכיהם. כאשר מאובחנים אצל ההורה ליקויים כמסוגלות ההורית, יש להעריך באיזו מידה ניתן לשקם את המסוגלות החסרה או הלקויה לרמה של הורות סבירה לילד. ייתכנו מצבים שבהם תהיה הערכה שהליקוי איננו ניתן לשיקום. ייתכנו קשיים בשיקום המסוגלות ההורית אם להורה חסרה תובנה לצורך בטיפול ובשינוי, אם חסרה לו מוטיבציה או אמונה בכוחו, או יכולת. המסוגלות ההורית מתייחסת למילוי צורכי הילד בתחומים רבים ומגוונים וככזו ניתן להבין כי הנושא איננו דיכוטומי, שהרי ההורה יכול להיות בעל מסוגלות טובה בנושאים מסוימים ובעל מסוגלות חסרה או לקויה בנושאים אחרים.
מקורות המידע להערכת מסוגלות הורית:
- ממצאים עובדתיים - בדרך כלל מובא מידע רב ומגובש בתסקיר שמכינה פקיד הסעד. יש לתת להורים הזדמנות לערער על אמירות שנכתבו בתסקיר.
- שיחות עם כל ילד ועם כל הילדים, עם ההורים כזוג ועם כל הורה בנפרד. חשוב שלאיש המקצוע תהיה הכרות ישירה עם כל הנוגעים בדבר. כמובן שאופי השיחה צריך להיות מותאם לגיל של הילד. חשוב שאיש המקצוע ישמע ישירות כיצד אלה שהוא מדבר עמהם רואים את המצב.
- תצפיות אינטראקציה בין הילד וההורה, או הילדים וההורה. במידת האפשר רצוי שהתצפית באינטראקציה תהיה בסביבה טבעית עבור הילדים.
- מבחנים פסיכודיאגנוסטיים לכל הורה ולכל ילד מגיל 6. המבחנים האלה מאפשרים לקבל הערכה על מצבו הנפשי של הנבדק, הערכת הבשלות של האישיות, הגמישות שלו ויכולתו להשתנות, והכוחות שלו להשתתף בתהליך טיפולי. ככל שהאדם בשל יותר, בעל כוחות וגמישות, כך יוכל ללמוד ולשפר את היכולת ההורית שלו.
הסוגיה של מסוגלות הורית נדונה כאמור במסגרת של כמה נושאים וחוקים: חוק אימוץ ילדים, חוק הנוער (טיפול והשגחה) ובמסגרת דיונים על משמורת בהליכי גירושין[2][3].