ספר אבישע
ספר תורה שומרוני קדום / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ספר אבישע (נקרא "אֲבִישׁוּעַ") נחשב בעיני השומרונים לספר התורה העתיק ביותר. לפי מסורת העדה הוא נכתב על ידי אבישע בן פינחס בן אלעזר הכהן במאה ה-13 לפנה"ס, אולם החוקרים משערים שהוא נכתב רק במאה ה-11 לספירה[1]. השומרונים מתגאים בקיומו של ספר אבישע. לדעתם זו הוכחה לעליונות הנוסח השומרוני שנכתב קודם מתן תורה בהר סיני. לדעתם נוסח המסורה של המקרא נכתב רק בתקופות מאוחרות יותר. הספר שימש גם ראיה לקדמות דתם, שהרי לפי עיקרי דתם ה"מקום" שנבחר, דהיינו הר גריזים, היה המקום הקדוש לפני שדוד ושלמה קבעו כי ירושלים תהיה המקום שה' אמר שהוא "יבחר בו" (בלשון עתיד).
השומרונים נזהרו מלחשוף את הספר לזרים. הפעם הראשונה שהוא נראה ללא-שומרוני, הייתה בזמן מלחמת העולם הראשונה, כאשר היה רעב כבד בארץ ישראל. הם הסכימו להראות את הספר לאנשי אוניברסיטה מארצות הברית. בהמשך נראה שגם ליצחק בן-צבי הם הראו את הספר.
השומרונים נוהגים לקרוא בספר אבישע רק פעם בשנה, ביום הכיפורים. בשאר ימות השנה הוא שמור בכספת.