קנאביס רפואי
כינוי לחלקים מצמח הקנאביס הניטלים במסגרת טיפול רפואי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קנאביס רפואי הוא הכינוי לחלקים שונים של צמח הקנאביס או חומרים טבעיים שבודדו מן הצמח, כפי שאלו ניטלים במסגרת טיפול רפואי, כלומר לטיפול במחלות, כולל להקלה בתסמינים של מחלות ובעיות שונות. לצמח הקנאביס יש היסטוריה של אלפי שנים של שימוש רפואי בתרבויות רבות.[1]
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
הקנאביס משמש להקלה על תסמינים של פוסט טראומה, כאב כרוני, הקלה על בחילות והקאות במטופלים בכימותרפיה וחולי איידס[2] והטיפול בו ליישומים רפואיים אחרים נחקר.
לצד ההשפעות המשכרות של הקנאביס, יש לו השפעות פיזיולוגיות רבות, מהן הגורמות נזק, ומהן חיוביות. צריכה ממושכת או במינון גבוה, הניתן לעיתים לתרופה, כרוכה בהגברת הסיכון לבעיות שונות, כמו ירידה ביכולות קוגניטיביות, דלקת סימפונות כרונית אם נצרך באמצעות עישון, וכן סכנת התמכרות, אף על פי שמחקרים שונים מראים שהתמכרות זו נמוכה ופחותה משמעותית מזו הנגרמת בעקבות שימוש בסיגריות ובאלכוהול.[3][4]
ניתן לצרוך קנאביס רפואי תוך שימוש במגוון שיטות, כולל אכילת מאכלים הכוללים אותו (בפרט עוגות ועוגיות), שתיית מיצוי המופק ממנו (כמו מעלי קנאביס שנטחנו למחית והורתחו במים עם מעט שמן שמסייע לספיגת קנבינואידים מסוימים), נטילת תמיסה או שמן המופקים מן הצמח, או אידוי (ואפורציה), עישון ועוד.
קנבינואידים סינתטיים אחדים זמינים כתרופות מרשם במדינות מסוימות; למשל: מרינול (זמין בארצות הברית וקנדה) ונאבילון (זמין בקנדה, מקסיקו, בריטניה, ובארצות הברית).
גם במדינות בהן צריכת קנאביס לצורכי פנאי אסורה בחוק, הצריכה הרפואית הוסדרה בחוק, למשל: אוסטריה, צ'כיה, פינלנד, גרמניה, ישראל, איטליה, הולנד, פורטוגל וספרד.
בארצות הברית, על אף שהחוק הפדרלי אוסר כל שימוש בקנאביס, הסדירו 21 מדינות ומחוז קולומביה בחוק את תחום הקנאביס הרפואי.
את ההסדרה המעודכנת בישראל אפשר למצוא תחת נוהל 106 שמתפרסם באתר משרד הבריאות.[5]